מסכת בבא מציעא דף כג - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava metsia 23]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=269975 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=270092 בבא מציעא דף כג להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א דמדרסא, ברשות היחיד נוטל ומכריז - דלא מדרסא, והאלומות - בין ברשות הרבים ובין ברה"י נוטל ומכריז, כיון דגביהן לא מדרסא. ורבא מתרץ לטעמיה במקום - כריכות ברה"ר הרי אלו שלו, דמינשתפא, ברה"י חייב להכריז - דלא מינשתפא, והאלומות - בין ברה"ר ובין ברה"י נוטל ומכריז, כיון דיקירי לא מינשתפא. ת"ש 'ככרות של נחתום הרי אלו שלו', הא של בעל הבית חייב להכריז; של בעל הבית מאי טעמא? כיון דאית בהו סימן, דמידע ידיע רפתא דאיניש איניש הוא, ולא שנא רשות הרבים ולא שנא רשות היחיד נוטל ומכריז, אלמא סימן העשוי לידרס הוי סימן, תיובתא דרבה! אמר לך רבה, התם היינו טעמא משום דאין מעבירין על האוכלין. והא איכא נכרים? נכרים חיישי לכשפים. והאיכא בהמה וכלבים? באתרא דלא שכיחי בהמה וכלבים. לימא כתנאי, 'ר"י אומר כל דבר שיש בו שינוי חייב להכריז, כיצד? מצא עיגול ובתוכו חרס, ככר ובתוכו מעות', מכלל דתנא קמא סבר הרי אלו שלו, סברוה, דכולי עלמא סימן הבא מאיליו הוי סימן ומעבירין על האוכלין, מאי לאו בסימן העשוי לידרס קא מיפלגי - מר סבר לא הוי סימן ומר סבר הוי סימן? אמר רב זביד משמיה דרבא, אי ס"ד דקא סבר תנא קמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ומעבירין על האוכלין - ככרות של בעל הבית ברה"ר אמאי מכריז? אלא אמר רב זביד משמיה דרבא, דכולי עלמא סברי סימן העשוי לידרס הוי סימן ומעבירין על האוכלין, והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי - דתנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן. ורבה אמר לך, דכ"ע סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ואין מעבירין על האוכלין, והכא בסימן הבא מאיליו קמיפלגי - ת"ק סבר לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן. איכא דאמרי, סברוה, דכ"ע סימן הבא מאיליו הוי סימן וסימן העשוי לידרס לא הוי סימן, מאי לאו במעבירין על האוכלין קא מיפלגי - דמר סבר מעבירין ומר סבר אין מעבירין? אמר רב זביד משמיה דרבא, אי ס"ד סבר ת"ק סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ומעבירין על האוכלין - ככרות של בעל הבית ברה"ר אמאי מכריז? אלא אמר רב זביד משמיה דרבא, דכולי עלמא סברי סימן העשוי לידרס הוי סימן ומעבירין על האוכלין, והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי - דתנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן. ורבה אמר לך, דכולי עלמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן ואין מעבירין על האוכלין, והכא בסימן הבא מאיליו קא מיפלגי - תנא קמא סבר סימן הבא מאיליו לא הוי סימן ור"י סבר הוי סימן. אמר רב זביד משמיה דרבא, כללא דאבידתא - כיון דאמר 'ווי לה לחסרון כיס' מיאש ליה מינה. ואמר רב זביד משמיה דרבא, הלכתא, כריכות ברשות הרבים - הרי אלו שלו, ברשות היחיד - אי דרך נפילה הרי אלו שלו, אי דרך הנחה נוטל ומכריז, וזה וזה בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן - לא שנא ברה"ר ולא שנא ברשות היחיד בין דרך נפילה ובין דרך הנחה חייב להכריז: עמוד ב ומחרוזות של דגים: אמאי? להוי קשר סימן? בקטרא דציידא, דכולי עלמא הכי מקטרי. ולהוי מנין סימן? במנינא דשוין. בעו מיניה מרב ששת, [מנין] הוי סימן או לא הוי סימן? אמר להו רב ששת, תניתוה 'מצא [כלי כסף וכלי נחושת גסטרון של אבר וכל כלי מתכות - הרי זה לא יחזיר עד שיתן אות או עד שיכוין משקלותיו', ומדמשקל הוי סימן - מדה ומנין נמי הוי סימן: וחתיכות של בשר וכו': אמאי? להוי משקלא סימן? במשקלא דשוין. ותהוי חתיכה גופה סימן, או דדפקא או דאטמא, מי לא תניא 'מצא חתיכות דגים ודג נשוך - חייב להכריז, חביות של יין ושל שמן ושל תבואה ושל גרוגרות ושל זיתים - הרי אלו שלו'? הכא במאי עסקינן? בדאיכא סימנא בפסקא, כי הא דרבה בר רב הונא מחתיך ליה אתלתא קרנתא. דיקא נמי דקתני דומיא דדג נשוך, שמע מינה. אמר מר 'חביות של יין ושל שמן ושל תבואה ושל גרוגרות ושל זיתים - הרי אלו שלו'. והא תנן 'כדי יין וכדי שמן חייב להכריז'? א"ר זירא, אמר רב, מתניתין ברשום. מכלל דברייתא בפתוח, אי בפתוח - אבידה מדעת היא! אמר רב הושעיא, במציף. אביי אמר, אפילו תימא אידי ואידי ברשום, ולא קשיא - כאן קודם שנפתחו האוצרות, כאן לאחר שנפתחו האוצרות. כי הא דרב יעקב בר אבא אשכח חביתא דחמרא לאחר שנפתחו האוצרות, אתא לקמיה דאביי, א"ל, זיל שקול לנפשך! בעא מיניה רב ביבי מרב נחמן, מקום הוי סימן או לא הוי סימן? אמר ליה, תניתוה 'מצא חביות של יין ושל שמן ושל תבואה ושל גרוגרות ושל זיתים - הרי אלו שלו', ואי ס"ד דמקום הוי סימן - לכרוז מקום! אמר רב זביד, הכא במאי עסקינן? ברקתא דנהרא. אמר רב מרי, מאי טעמא אמרו רבנן רקתא דנהרא לא הוי סימן? דאמרינן ליה - כי היכי דאתרמי לדידך אתרמי נמי לחברך. איכא דאמרי, אמר רב מרי, מאי טעמא אמרו רבנן מקום לא הוי סימן? דאמרינן ליה - כי היכי דאתרמי לדידך האי מקום אתרמי נמי לחברך האי מקום. ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא, אתא לקמיה דרב, א"ל, זיל שקול לנפשך! חזייה דהוה קא מחסם, א"ל, זיל פלוג ליה לחייא ברי מיניה! לימא קא סבר רב מקום לא הוי סימן? א"ר אבא, משום יאוש בעלים נגעו בה, דחזא דקדחי ביה חלפי: ר"ש בן אלעזר אומר וכו': מאי אנפוריא? א"ר יהודה, אמר שמואל, כלים חדשים שלא שבעתן העין. היכי דמי? אי אית בהו סימן - כי לא שבעתן העין מאי הוי? אי דלית בהו סימן - כי שבעתן העין מאי הוי? לעולם דלית בהו סימן, נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא; שבעתן העין - קים ליה בגוייהו ומהדרינן ליה, כי לא שבעתן העין - לא קים ליה בגוייהו ולא מהדרינן ליה. דאמר רב יהודה, אמר שמואל, בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו - במסכת ובפוריא