מסכת יבמות דף צז - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228810 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228689 יבמות דף צז להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתותיו דובבות בקבר. אמר ר' יצחק בן זעירא, ואיתימא שמעון נזירא, מאי קראה (שיר השירים ז י) 'וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים'? ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב - אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר: אחד בן ט' שנים וכו': ורמינהו, 'בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות - יביאו ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס, לא חולץ ולא מייבם; בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות - יביאו ראיה שהיא בת עשרים והיא האילונית, לא חולצת ולא מתייבמת'? הא אתמר עלה, א"ר שמואל בר יצחק, אמר רב, והוא שנולדו לו סימני סריס. אמר רבא, דיקא נמי דקתני 'והוא הסריס', שמע מינה. וכי לא נולדו לו סימני סריס, עד כמה? תני דבי רבי חייא, עד רוב שנותיו. כי אתו לקמיה דרבא, אי כחוש אמר להו זילו אבריוהו, ואי בריא אמר להו זילו אכחשוהו, דהני סימנין זמנין דנתרי מחמת כחישותא וזמנין דנתרי מחמת בריותא: פרק אחד עשרה נושאין על האנוסה מתני'. נושאין על האנוסה ועל המפותה. האונס והמפתה על הנשואה, חייב. נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אנוסת בנו ומפותת בנו. רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו: גמ'. תנינא להא דת"ר, 'אנס אשה - מותר לישא בתה, נשא אשה - אסור לישא בתה'. ורמינהו, 'הנטען מן האשה - אסור באמה ובבתה ובאחותה'? מדרבנן. וכל היכא דאיכא איסורא מדרבנן תני נושאין לכתחלה? כי תנן מתניתין לאחר מיתה. מנא הני מילי? דת"ר, 'בכולן נאמר שכיבה, וכאן נאמר קיחה, לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה'. א"ל רב פפא לאביי, אלא מעתה גבי אחותו דכתיב (ויקרא כ יז) 'איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו', הכי נמי דרך קיחה הוא דאסור, דרך שכיבה שרי? א"ל, ליקוחין כתיבי בתורה סתם, הראוי לקיחה קיחה, הראוי לשכיבה שכיבה. רבא אמר, אנס אשה מותר לישא בתה, מהכא, כתיב (ויקרא יח י) 'ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה', הא בת בנה דידה ובת בתה דידה גלי, וכתיב 'ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח', הא כיצד? כאן באונסין, כאן בנשואין. איפוך אנא? עריות שאר כתיב בהו; בנשואין איכא שאר, באונסין ליכא שאר: רבי יהודה אוסר באנוסת אביו וכו': אמר רב גידל, אמר רב, מאי טעמא דרבי יהודה? דכתיב (דברים כג א) 'לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו' - כנף שראה אביו לא יגלה. וממאי דבאנוסה כתיב? דכתיב מעילויה דקרא (דברים כב כט) 'ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף'. ורבנן? אי הוה סמיך ליה – כדקאמרת, השתא דלא סמיך ליה - מיבעי ליה לכדרב ענן, דאמר רב ענן, אמר שמואל, בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, ומאי 'כנף אביו'? כנף הראוי לאביו לא יגלה. ותיפוק ליה משום דודתו? לעבור עליה בשני לאוין. ותיפוק ליה משום יבמה לשוק? לעבור עליה בשלשה לאוין. ואיבעית אימא, לאחר מיתה. עמוד ב אח מאב ולא מאם והוא בעלה דאם ואנא ברתה דאנתתיה, אמר רמי בר חמא, דלא כר' יהודה דמתני'. אח הוא וברי הוא, אחתיה אנא דהאי דדרינא אכתפאי - משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בתו. שלמא לך ברי, בת אחתיך אנא - משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בת בתו. דלאי דדלו דוולא ליפול בכו סתר פתר, דהאי דדרינא הוא בר ואנא ברת אחוה - משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בת בנו. בייא בייא מאח והוא אב והוא בעל והוא בר בעל והוא בעלה דאם ואנא ברתה דאיתתיה, ולא יהיב פיתא לאחוה יתמי בני ברתיה - משכחת לה בעובד כוכבים הבא על אמו והוליד ממנה בת וחזר ובא על אותה בת וחזר זקן ובא עליה והוליד ממנה בנים. אנא ואת אחי, אנא ואבוך אחי, אנא ואמך אחי - משכחת לה בעובד כוכבים הבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד ממנה בן, וקריא ליה אחתיה דאימא, וקאמרה ליה הכי, אנא ואת בני אחי, אנא ואבוך בני אחי, אנא ואמך בני אחי. הא בהיתירא נמי משכחת לה? כגון ראובן שיש לו שתי בנות, ואתא שמעון ונסב חדא מינייהו, ואתא בר לוי ונסב חד מינייהו, וקאמר ליה בריה דשמעון לבר בריה דלוי: מתני'. הגיורת שנתגיירו בניה עמה - לא חולצין ולא מייבמין, אפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה, והשני הורתו ולידתו בקדושה. וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה: גמ'. בני יודן אמתא אשתחרור, שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי. אמר ליה רבא, והא רב ששת אסר? א"ל, הוא אסר ואנא שרינא. מן האב ולא מן האם, כ"ע לא פליגי דשרי. מן האם ולא מן האב, כ"ע לא פליגי דאסיר. כי פליגי מן האב ומן האם - מאן דשרי בתר אבא שדינן, דהא בני פלניא קרו להו, ורב ששת? קרו להו נמי בני פלונית. ואיכא דאמר, פליג רב אחא בר יעקב אפילו באחין מן האם, ומ"ט? גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. תנן, 'הגיורת שנתגיירו בניה עמה - לא חולצין ולא מייבמין', מ"ט? לאו משום דאסירי? לא, דאינה בתורת חליצה וייבום ושריא לעלמא. ואינהו נמי שרו? והא קתני 'אפילו'? אי אמרת בשלמא אסירי, היינו דקתני 'אפילו', דאע"ג דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה וכשתי אמהות דמו, אפילו הכי אסירי; אלא אי אמרת שרו, מאי 'אפילו'? דאע"ג דתרוייהו לידתן בקדושה ואתי לאיחלופי בישראל, אפ"ה שרי. איכא דאמרי, הכי נמי מסתברא דשרו, דקתני 'אפילו'; אי אמרת בשלמא שרו, היינו דקתני 'אפילו', דאע"ג דתרוייהו לידתן בקדושה דאתי לאיחלופי בישראל, אפ"ה שרו. אלא אי אמרת אסירי, מאי אפי'? [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]