מסכת קידושין דף יז - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 17]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257466 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257384 קידושין דף יז להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א יכול אפילו חלה? ת"ל (שמות כא ב) 'ובשביעית יצא''! אמר רב ששת, הכא במאי עסקינן? כגון שברח ופגע בו יובל; מהו דתימא הואיל ואפיק ליה יובל - שילוחו מעמך קרינן ביה, ולא ניקנסיה ונעניק ליה, קמ"ל. אמר מר, 'יכול אפילו חלה? ת"ל 'ובשביעית יצא''. אפילו חלה כל שש? והתניא' חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים, חלה כל שש חייב להשלים'? אמר רב ששת, בעושה מעשה מחט. הא גופא קשיא, אמרת 'חלה שלש ועבד שלש אין חייב להשלים' - הא ארבע חייב להשלים, אימא סיפא 'חלה כל שש חייב להשלים' - הא ד' אין חייב להשלים! הכי קאמר, חלה ד' - נעשה כמי שחלה כל שש וחייב להשלים: תנו רבנן, כמה מעניקים לו? חמש סלעים מכל מין ומין, שהן חמש עשרה סלעים, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר, שלשים, כשלשים של עבד. ר"ש אומר, חמשים, כחמשים שבערכין. אמר מר, 'חמש סלעים מכל מין ומין שהם חמש עשרה סלעים דברי ר' מאיר'. ור"מ, מנינא אתא לאשמועינן? הא קמ"ל, מיבצר הוא דלא מבצר ליה מהאי מנינא, ואי בצר ליה מחד מינא וטפי ליה מחד מינא - לית לן בה. מאי טעמא דרבי מאיר? יליף 'ריקם' (שמות לד כ) 'ריקם' מבכור, מה להלן חמש סלעים - אף כאן חמש סלעים. ואימא חמש סלעים מכולהו? אי כתיב 'ריקם' לבסוף – כדקאמרת, השתא דכתיב 'ריקם' ברישא - שדי 'ריקם' אצאן, 'ריקם' אגורן, 'ריקם' איקב. ונילף 'ריקם' 'ריקם' מעולת ראיה? אמר קרא (דברים טו יד) 'אשר ברכך יי' אלהיך'. 'רבי יהודה אומר שלשים כשלשים של עבד'. מאי טעמא דרבי יהודה? יליף 'נתינה' 'נתינה' מעבד, מה להלן שלשים - אף כאן שלשים. ונילף 'נתינה' 'נתינה' מערכין, מה להלן חמשים - אף כאן חמשים? חדא, דתפשתה מרובה לא תפשתה תפשתה מועט תפשתה, ועוד, עבד מעבד הוה ליה למילף. 'ר' שמעון אומר חמשים כחמשים שבערכין'. מאי טעמיה דרבי שמעון? גמר 'נתינה' 'נתינה' מערכין, מה להלן חמשים - אף כאן חמשים. ואימא בפחות שבערכין? 'אשר ברכך יי' אלהיך' כתיב. ונילף 'נתינה' 'נתינה' מעבד, מה להלן שלשים - אף כאן שלשים, חדא, דתפשתה מרובה לא תפשתה, ועוד, עבד מעבד הוה ליה למילף? ר' שמעון 'מיכה' 'מיכה' גמר. בשלמא לר' מאיר - היינו דכתיב צאן גורן ויקב, אלא לר' יהודה ורבי שמעון - האי צאן גורן ויקב למה לי? האי מיבעי ליה לכדתניא, 'יכול לא יהו מעניקין אלא מצאן גורן ויקב? מנין לרבות כל דבר? ת"ל 'אשר ברכך יי' אלהיך'; א"כ מה ת"ל 'צאן גורן ויקב'? לומר לך, מה צאן גורן ויקב מיוחדים שישנן בכלל ברכה - אף כל שישנן בכלל ברכה, יצאו כספים, דברי ר' שמעון; רבי אליעזר בן יעקב אומר, יצאו פרדות'. ור' שמעון, פרדות משבחן בגופייהו. ורבי אליעזר בן יעקב, כספים עביד בהו עיסקא. וצריכא, דאי כתב רחמנא צאן - הוה אמינא בעלי חיים אין גידולי קרקע לא, כתב רחמנא גורן. ואי כתב גורן - הוה אמינא גידולי קרקע אין בעלי חיים לא, כתב רחמנא צאן. יקב למה לי? עמוד ב למר למעוטי כספים, למר למעוטי פרדות. ת"ר, (דברים טו יד) 'אשר ברכך ה' אלהיך' - יכול נתברך בית בגללו מעניקים לו, לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו? ת"ל (דברים טו יד) 'הענק תעניק' מכל מקום. אם כן מה ת"ל 'אשר ברכך'? הכל לפי ברכה תן לו. ר' אלעזר בן עזריה אומר, דברים ככתבן - נתברך בית בגללו מעניקים לו, לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו. א"כ מה ת"ל 'הענק תעניק'? דברה תורה כלשון בני אדם: תנו רבנן, עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת, אמה עבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת, הנרצע והנמכר לעובד כוכבים אינו עובד לא את הבן ולא את הבת. אמר מר, 'עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת'. מנהני מילי? דתנו רבנן '(דברים טו) 'ועבדך שש שנים' - לך ולא ליורש; אתה אומר לך ולא ליורש, או אינו אלא לך ולא לבן? כשהוא אומר (שמות כא ב) 'שש שנים יעבד' - הרי לבן אמור, הא מה אני מקיים 'ועבדך שש שנים' - לך ולא ליורש. מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח? מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה. אדרבה, מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום! כלום יש יבום אלא במקום שאין בן? הא יש בן - אין יבום. אלא טעמא דאיכא הא פירכא, הא לאו הכי - אח עדיף, ותיפוק לי דהכא תרתי והכא חדא? שדה אחוזה נמי מהאי פירכא הוא דקא נפקא ליה לתנא 'כלום יש יבום אלא במקום שאין בן': אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת: מנהני מילי? אמר רבי פדא, דאמר קרא (דברים טו יז) 'ואף לאמתך תעשה כן' - הקישה הכתוב לנרצע, מה נרצע אינו עובד לא את הבן ולא את הבת - אף אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת. והאי 'לאמתך תעשה כן' להכי הוא דאתא? הא מיבעי ליה לכדתניא, ''ואף לאמתך תעשה כן' – להעניק; אתה אומר להעניק, או אינו אלא לרציעה? כשהוא אומר (שמות כא ה) 'ואם אמר יאמר העבד' - ולא אמה העבריה, הרי רציעה אמור, הא מה אני מקיים 'ואף לאמתך תעשה כן'? להעניק'? א"כ נכתוב קרא 'לאמתך כן', מאי 'תעשה'? שמעת מינה תרתי: הנרצע והנמכר לעובד כוכבים אינו עובד לא את הבן ולא את הבת: נרצע, דכתיב (שמות כא ו) 'ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם' - ולא את הבן ואת הבת. נמכר לעובד כוכבים מנין? אמר חזקיה, אמר קרא, (ויקרא כה נ) 'וחשב עם קונהו' - ולא עם יורשי קונהו. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]