מסכת סוטה דף ג - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [sota 3]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249403 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249450 סוטה דף ג להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א אלמא קסברי דאסור לקנאות. ומאן דאמר מותר לקנאות, מהו לשון קינוי? אמר רב נחמן בר יצחק, אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אומר (יואל ב יח) 'ויקנא ה' לארצו'. תניא, 'היה רבי מאיר אומר, אדם עובר עבירה בסתר והקב"ה מכריז עליו בגלוי, שנאמר (במדבר ה) 'ועבר עליו רוח קנאה, ואין עבירה אלא לשון הכרזה, שנאמר (שמות לו ו) 'ויצו משה ויעבירו קול במחנה'. ריש לקיש אמר, אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא' (במדבר ה יב) 'איש איש כי תשטה אשתו' – 'תשטה' כתיב. תנא דבי רבי ישמעאל, מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה? שרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה ועד אחד מעידה שהיא טמאה. אמר ליה רב פפא לאביי, והא כי כתיבה קינוי, בתר סתירה וטומאה הוא דכתיבה? א"ל, 'ועבר' - וכבר עבר. אלא מעתה (במדבר לב כא) 'ועבר לכם כל חלוץ' ה"נ? התם מדכתיב (במדבר לב כב) 'ונכבשה הארץ לפני ה'' 'ואחר תשובו' - משמע דלהבא; אלא הכא, אי ס"ד כדכתיבי – 'ועבר' בתר טומאה וסתירה, קינוי למה לי? תנא דבי רבי ישמעאל, אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנסה בו רוח, שנאמר 'ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו'. מאי רוח? רבנן אמרי רוח טומאה, רב אשי אמר רוח טהרה. ומסתברא כמאן דאמר רוח טהרה, דתניא, ''וקנא את אשתו' רשות, דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר חובה'; אי אמרת בשלמא רוח טהרה – שפיר, אלא אי אמרת רוח טומאה - רשות וחובה לעיולי לאיניש רוח טומאה בנפשיה? גופא, 'וקנא את אשתו' רשות, דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא אומר, חובה (ויקרא כא ג). 'לה יטמא' – רשות, דברי רבי ישמעאל; ור"ע אומר חובה. (ויקרא כה מו) 'לעולם בהם תעבודו' – רשות, דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר, חובה. אמר ליה רב פפא לאביי, ואמרי לה רב משרשיא לרבא, לימא ר' ישמעאל ור' עקיבא בכל התורה כולה הכי פליגי, דמר אמר רשות ומר אמר חובה? א"ל, הכא בקראי פליגי, 'וקנא את אשתו' – רשות, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר 'חובה'. מ"ט דר' ישמעאל? סבר לה כי האי תנא, דתניא, 'רבי אליעזר בן יעקב אומר, כלפי שאמרה תורה (ויקרא יט יז) 'לא תשנא את אחיך בלבבך', יכול כגון זו? ת"ל 'ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו'. ור"ע, קינוי אחרינא כתיב. ורבי ישמעאל, איידי דבעי למיכתב 'והיא נטמאה' 'והיא לא נטמאה', כתיב נמי 'וקנא את אשתו', לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל, כל פרשה שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. ''לה יטמא' – רשות, דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר חובה'. מ"ט דר' ישמעאל? איידי דכתי' (ויקרא כא א) 'אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו', איצטריכא למיכתב 'לה יטמא'. ור' עקיבא, מ'כי (ויקרא כא ב) אם לשארו' נפקא לה; 'יטמא' למה לי? לחובה. ורבי ישמעאל, לה מיטמא ואין מיטמא לאיבריה. עמוד ב ורבי עקיבא, א"כ ליכתוב רחמנא 'לה' ולישתוק, 'יטמא' למה לי? ש"מ. ור' ישמעאל, איידי דכתב 'לה' כתב נמי 'יטמא', לכדתני דבי ר' ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל, כל פרשה שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. '(ויקרא כה מו) 'לעולם בהם תעבודו', רשות, דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר חובה'. מאי טעמא דרבי ישמעאל? איידי דכתיב (דברים כ טז) 'לא תחיה כל נשמה' - איצטריך נמי למיכתב 'לעולם בהם תעבודו' למישרי אחד מכל האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן, שאתה רשאי לקנותו, דתניא, 'מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד? ת"ל (ויקרא כה מה) 'וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו; יכול אף הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד? ת"ל (ויקרא כה מה) 'אשר הולידו בארצכם' - מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם. ור"ע? 'ממהם תקנו' נפקא. 'לעולם בהם תעבודו' למה לי? לחובה. ורבי ישמעאל, 'בהם' ולא באחיכם. ור"ע, 'באחיכם' מסיפא דקרא נפקא, (ויקרא כה מו) 'ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך'. ור' ישמעאל, איידי דכתי' 'ובאחיכם' - כתי' נמי 'בהם', לכדתנ' דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי ר' ישמעאל, כל פרשה שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. א"ר חסדא, זנותא בביתא כי קריא לשומשמא. וא"ר חסדא, תוקפא בביתא כי קריא לשומשמא, אידי ואידי באיתתא, אבל בגברא לית לן בה. ואמר רב חסדא, בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד, שנאמר (דברים כג טו) 'כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך, כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם, שנאמר (דברים כג טו) 'ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך'. א"ר שמואל בר נחמני, א"ר יונתן, כל העושה מצוה אחת בעוה"ז - מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב, שנאמר (ישעיה נח ח) 'והלך לפניך צדקך'. וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז - מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר (איוב ו יח) 'ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו'. ר"א אומר, קשורה בו ככלב, שנאמר (בראשית לט י) 'ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה'; 'לשכב אצלה' - בעולם הזה, 'להיות עמה' - לעולם הבא. תנן התם, 'שהיה בדין, ומה עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם - אינה מתקיימת בפחות משנים, עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם - אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים? ת"ל (במדבר ה יג) 'ועד אין בה' - כל שיש בה, וק"ו לעדות הראשונה מעתה, ומה עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם - מתקיימת בעד אחד, עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם - אינו דין שתתקיים בעד אחד, ת"ל (דברים כד א) 'כי מצא בה ערות דבר', ולהלן הוא אומר (דברים יט טו) 'על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר' [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]