מסכת תענית דף ה - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=220376 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=220346 תענית דף ה להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א רבא אמר, כיון שהתחיל, שוב אינו פוסק. וכן אמר רב ששת, כיון שהתחיל, שוב אינו פוסק. ואף רב הדר ביה, דאמר רב חננאל, אמר רב, מונה עשרים ואחד יום, כדרך שמונה עשרה ימים מר"ה עד יוה"כ, ומתחיל, וכיון שהתחיל, שוב אינו פוסק. והלכתא, כיון שהתחיל שוב אינו פוסק: מתני'. עד מתי שואלין את הגשמים? ר' יהודה אומר, עד שיעבור הפסח. ר' מאיר אומר, עד שיצא ניסן, שנאמר (יואל ב כג) 'ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון': גמ' א"ל רב נחמן לר' יצחק, יורה בניסן? יורה במרחשון הוא, (דתנן,) 'יורה במרחשון ומלקוש בניסן'! א"ל, הכי אמר רבי יוחנן, בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה, דכתיב ביה (יואל א ד) 'יתר הגזם אכל הארבה' וגו'. אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל, צאו וזרעו. אמרו לו, מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין, יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות? אמר להם, אעפ"כ צאו וזרעו. נעשה להם נס, ונתגלה להם מה שבכתלין ומה שבחורי נמלים. יצאו וזרעו שני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שניה בחמשה בניסן. הקריבו עומר בששה עשר בניסן. נמצאת תבואה הגדילה בששה חדשים, גדילה באחד עשר יום. נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים, קרב מתבואה של אחד עשר יום. ועל אותו הדור הוא אומר (תהילים קכו ה) 'הזורעים בדמעה ברנה יקצרו, הלך ילך ובכה נושא משך הזרע' וגו''. מאי 'הלך ילך ובכה נושא משך' וגו'? א"ר יהודה, שור כשהוא חורש הולך ובוכה, ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם; וזהו 'בא יבא ברנה'. מאי 'נושא אלומותיו'? א"ר חסדא, ואמרי לה במתניתא תנא, 'קנה זרת שיבולת זרתים'. א"ל רב נחמן לר' יצחק, מאי דכתיב (מלכים ב ח א) 'כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים', בהנך שבע שנים מאי אכול? א"ל, הכי אמר רבי יוחנן, שנה ראשונה אכלו מה שבבתים, שניה אכלו מה שבשדות, שלישית - בשר בהמה טהורה, רביעית - בשר בהמה טמאה, חמישית - בשר שקצים ורמשים, ששית - בשר בניהם ובנותיהם, שביעית - בשר זרועותיהם, לקיים מה שנאמר (ישעיה ט יט) 'איש בשר זרועו יאכלו'. וא"ל רב נחמן לר' יצחק, מאי דכתיב (הושע יא ט) 'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר', משום ד'בקרבך קדוש' 'לא אבוא בעיר'? א"ל, הכי א"ר יוחנן, אמר הקב"ה, לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אין, דכתיב (תהילים קכב ג) 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'. וא"ל רב נחמן לר' יצחק, מאי דכתיב (ירמיה י ח) 'ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא'? א"ל, הכי א"ר יוחנן, אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם. מאי היא? ע"ז; כתיב הכא 'מוסר הבלים עץ הוא', וכתיב התם (ירמיה י טו) 'הבל המה מעשה תעתועים. וא"ל רב נחמן לר' יצחק, מ"ד (ירמיה ב יג) 'כי שתים רעות עשה עמי'; תרתין הוא דהוו, עשרין וארבע שביקא להו? א"ל, הכי א"ר יוחנן, אחת שהיא עמוד ב שקולה כשתים, ומאי ניהו? ע"ז, דכתיב 'כי שתים רעות עשה עמי, אותי עזבו, מקור מים חיים, לחצוב להם בארות בארות נשברים', וכתיב בהו 'כי עברו איי כתיים וראו וקדר, שלחו והתבוננו מאד וגו', ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים, ועמי המיר כבודו בלא יועיל'. תנא, כותיים עובדים לאש וקדריים עובדין למים, ואע"פ שיודעים שהמים מכבין את האש, לא המירו אלהיהם, 'ועמי המיר כבודי בלא יועיל'. וא"ל רב נחמן לר' יצחק, מ"ד 'ויהי כאשר זקן שמואל'; ומי סיב שמואל כולי האי? והא בר נ"ב הוה, דאמר מר 'מת בנ"ב שנה זהו מיתתו של שמואל הרמתי'! א"ל, הכי א"ר יוחנן, זקנה קפצה עליו, דכתיב 'נחמתי כי המלכתי את שאול'. אמר לפניו, רבש"ע, שקלתני כמשה ואהרן, דכתיב 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו', מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם, אף אני לא יתבטל מעשה ידי בחיי! אמר הקב"ה, היכי אעביד? לימות שאול? לא קא שביק שמואל; לימות שמואל? אדזוטר מרנני אבתריה, לא לימות שאול ולא לימות שמואל? כבר הגיעה מלכות דוד, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא! אמר הקב"ה, אקפיץ עליו זקנה. היינו דכתיב (שמואל א כב ו) 'ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה'; וכי מה ענין גבעה אצל רמה? אלא לומר לך, מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה? תפלתו של שמואל הרמתי. ומי מידחי גברא מקמי גברא? אין, דא"ר שמואל בר נחמני, א"ר (יוחנן), מ"ד (הושע ו ה) 'על כן חצבתי בנביאים, הרגתים באמרי פי'? 'במעשיהם' לא נאמר, אלא 'באמרי פי', אלמא מידחי גברא מקמי גברא. רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא, א"ל רב נחמן לר' יצחק, לימא מר מילתא. א"ל, הכי א"ר יוחנן, אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. בתר דסעוד א"ל, הכי א"ר יוחנן, יעקב אבינו לא מת. א"ל, וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? א"ל, מקרא אני דורש, שנאמר (ירמיה ל י) 'ואתה אל תירא עבדי יעקב, נאם ה', ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים', מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים. א"ר יצחק, כל האומר 'רחב' 'רחב', מיד נקרי. א"ל רב נחמן, אנא אמינא ולא איכפת לי. א"ל, כי קאמינא ביודעה ובמכירה (ובמזכיר את שמה). כי הוו מיפטרי מהדדי, א"ל, ליברכן מר. אמר ליה, אמשול לך משל, למה"ד? לאדם שהיה הולך במדבר, והיה רעב ועיף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר, אילן, אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין; הרי פירותיך מתוקין. שיהא צילך נאה; הרי צילך נאה. שתהא אמת המים עוברת תחתיך; הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך