מסכת חגיגה דף טז - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226303 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226329 חגיגה דף טז להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א מאי דרש? אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן, (דברים לג ב) '(ואתא) מרבבות קדש' - אות הוא ברבבה שלו. ורבי אבהו אמר, (שיר השירים ה י) 'דגול מרבבה' - דוגמא הוא ברבבה שלו. וריש לקיש אמר, (ישעיה מח ב) 'ה' צבאות שמו' - אדון הוא בצבא שלו. ורבי חייא בר אבא א"ר יוחנן, (מלכים א יט יא) 'לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש - לא ברעש ה', ואחר הרעש אש - לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה - והנה ה' עובר'. ת"ר, ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת - יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין ס"ד? אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת. ושלשה כבני אדם - אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם. ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כמלאכי השרת, שלשה כבהמה. שלשה כמלאכי השרת - יש להם דעת כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת. שלשה כבהמה - אוכלין ושותין כבהמה, ופרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה: כל המסתכל בד' דברים רתוי לו שלא בא לעולם כו': בשלמא מה למעלה מה למטה מה לאחור, לחיי; אלא לפנים? מה דהוה הוה! ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוייהו, משל למלך ב"ו שאמר לעבדיו בנו לי פלטירין גדולין על האשפה, הלכו ובנו לו; אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה: כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם: מאי היא? ר' אבא אמר, זה המסתכל בקשת. רב יוסף אמר, זה העובר עבירה בסתר. מסתכל בקשת, דכתיב (יחזקאל א כח) 'כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנגה סביב, הוא מראה דמות כבוד ה''. רב יוסף אמר, זה העובר עבירה בסתר, כדר' יצחק; דאמר רבי יצחק, כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה, שנא' (ישעיה סו א) 'כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי'. איני? והאמר ר' אלעא הזקן, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא? לא קשיא, הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליצריה. דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש, כל המסתכל בג' דברים, עיניו כהות - בקשת ובנשיא ובכהנים. בקשת, דכתיב 'כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה''. בנשיא, דכתיב (במדבר כז כ) 'ונתת מהודך עליו'. המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש. דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש, מאי דכתיב (מיכה ז ה) 'אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף'? אם יאמר לך יצר הרע 'חטוא והקב"ה מוחל', אל תאמן, (שנא') 'אל תאמן ברע', ואין 'רע' אלא יצר הרע, שנאמר (בראשית ח כא) 'כי יצר לב האדם רע', ואין 'אלוף' אלא הקב"ה, שנאמר (ירמיה ג ד) 'אלוף נעורי אתה'. שמא תאמר מי מעיד בי? אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו, שנאמר (חבקוק ב יא) 'כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה'. וחכ"א, נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר (מיכה ז ה) 'משכבת חיקך שמור פתחי פיך'; אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם? הוי אומר זו נשמה. ר' זריקא אמר, שני מלאכי השרת המלוין אותו הן מעידין בו, שנאמר (תהילים צא יא) 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך'. (וחכ"א,) אבריו של אדם מעידין בו, שנאמר (ישעיה מג יב) 'ואתם עדי נאם ה' ואני אל': מתני'. (יוסי) בן יועזר אומר, שלא לסמוך; יוסף בן יוחנן אומר, לסמוך. יהושע בן פרחיה אומר, שלא לסמוך; ניתאי הארבלי אומר, לסמוך. יהודה בן טבאי אומר, שלא לסמוך; שמעון בן שטח אומר, לסמוך. שמעיה אומר, לסמוך; אבטליון אומר, שלא לסמוך. הלל ומנחם לא נחלקו. יצא מנחם נכנס שמאי. שמאי אומר, שלא לסמוך; הלל אומר, לסמוך. עמוד ב הראשונים היו נשיאים, ושניים להם אב ב"ד: גמ'. ת"ר, שלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך, ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך, (הראשונים) היו נשיאים, ושניים להם אבות ב"ד, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, יהודה בן טבאי אב ב"ד, ושמעון בן שטח נשיא. מאן תנא להא דתנו רבנן, 'אמר רבי יהודה בן טבאי, אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקין, שהיו אומרים אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון; אמר לו שמעון בן שטח, אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי, שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם, ואין לוקין עד שיזומו שניהם, ואין משלמין ממון עד שיזומו שניהם! מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח; כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע, כסבורין העם לומר שקולו של הרוג הוא; אמר להם, קולי הוא, תדעו שלמחר הוא מת ואין קולו נשמע'. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, ודלמא פיוסי פייסיה או בדינא תבעי'? מני הא? אי אמרת בשלמא רבי מאיר, דאמר שמעון בן שטח אב ב"ד ר"י בן טבאי נשיא, היינו דקא מורי הלכה בפני שמעון בן שטח; אלא אי אמרת רבנן, דאמרי יהודה בן טבאי אב ב"ד שמעון בן שטח נשיא, אב ב"ד בפני נשיא מי מורה הלכה? לא, מאי קבל עליו דקאמר? לאצטרופי, דאפי' אצטרופי נמי לא מצטריפנא: יצא מנחם ונכנס שמאי כו': להיכן יצא? אביי אמר, יצא לתרבות רעה. רבא אמר, יצא לעבודת המלך. תניא נמי הכי, 'יצא מנחם לעבודת המלך, ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון'. אמר רב שמן בר אבא, א"ר יוחנן, לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך, שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות, ונחלקו בה גדולי הדור. פשיטא! שבות מצוה אצטריכא ליה. הא נמי פשיטא! [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]