מסכת יבמות דף צ - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228803 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228682 יבמות דף צ להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א 'ואוכלת בגינו תרומה' - בתרומה דרבנן. ת"ש, 'אכל תרומה טמאה - משלם חולין טהורים; שילם חולין טמאים - סומכוס אומר משום ר' מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין, וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורין'; והוינן בה, 'במזיד אין תשלומיו תשלומין'? תבא עליו ברכה דאכל מיניה מידי דלא קחזי ליה בימי טומאתו, וקא משלם מידי דקחזי ליה בימי טומאתו! ואמר רבא, ואמרי לה כדי, חסורי מיחסרא והכי קתני, 'אכל תרומה טמאה - משלם כל דהו, אכל תרומה טהורה - משלם חולין טהורין; שילם חולין טמאים - סומכוס אומר משום ר' מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין, וחכ"א בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורין'. והא הכא דמדאורייתא תשלומי מעליא הוי, דאי מקדש בהו כהן אשה תפסו לה קידושי, ואמור רבנן אין תשלומיו תשלומין וקשרינן אשת איש לעלמא? מאי 'אין תשלומיו תשלומין' דקאמר רבי מאיר? דבעי למיהדר שלומי חולין טהורין. אי הכי סומכוס היינו רבנן? אמר רב אחא בריה דרב איקא, קנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו. תא שמע, 'דם שנטמא וזרקו, בשוגג – הורצה, במזיד - לא הורצה'; והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצה, דתניא 'על מה הציץ מרצה? על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בצבור', ואמרי רבנן לא הורצה, וקא הדר מעייל חולין לעזרה? אמר רבי יוסי בר חנינא, מאי 'לא הורצה' דקאמר? להתיר בשר באכילה, אבל בעלים נתכפרו בו. סוף סוף קמתעקרא אכילת בשר, וכתיב (שמות כט לג) 'ואכלו אתם אשר כפר בהם' - מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים? א"ל, שב ואל תעשה שאני. עמוד ב אמר ליה, בעאי לאותובך ערל הזאה ואזמל סדין בציצית וכבשי עצרת ושופר ולולב; השתא דשנית לן שב ואל תעשה לא מיעקר הוא, כולהו נמי שב ואל תעשה נינהו. ת"ש, (דברים יח טו) ''אליו תשמעון' - אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל, הכל לפי שעה שמע לו'? שאני התם דכתיב 'אליו תשמעון'. וליגמר מיניה? מיגדר מילתא שאני: ת"ש, 'בטלו מבוטל, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר, אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו, א"כ מה כח ב"ד יפה'; והא הכא דמדאורייתא בטל גט, ומשום מה כח בית דין קא שרינן אשת איש לעלמא? מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושין. א"ל רבינא לרב אשי, התינח דקדיש בכספא; קדיש בביאה מאי איכא למימר? שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות. ת"ש, 'א"ר אלעזר בן יעקב, שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה, ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאוהו לב"ד וסקלוהו, לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך, ושוב מעשה באדם אחד שהטיח באשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו, לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך'? מיגדר מילתא שאני: ולא זה וזה מטמאין לה: מנלן? דכתיב (ויקרא כא ב) 'כי אם לשארו הקרוב אליו', ואמר מר 'שארו' זו אשתו, וכתיב (ויקרא כא ד) 'לא יטמא בעל בעמיו להחלו' - יש בעל שמיטמא ויש בעל שאין מיטמא; הא כיצד? מיטמא הוא לאשתו כשרה, ואינו מיטמא לאשתו פסולה: ולא זה וזה זכאין במציאתה וכו': טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה? כי היכי דלא תיהוי ליה איבה, הכא תיהוי ליה איבה ואיבה: ובמעשה ידיה: טעמא מאי אמרי רבנן מעשה ידיה לבעלה? משום דקאכלה מזוני, הכא כיון דמזוני לית לה, מעשה ידיה לאו דידיה: ולא מיפר נדריה: טעמא מאי אמר רחמנא בעל מיפר? כדי שלא תתגנה, הכא תתגנה ותתגנה: היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה וכו':