הרב אריה שפירא - שיעור לנשים | דרך השם | 16 חלק א פרק ג אותיות ג ד | עולם הזה ועולם הבא - תשפו

"דרך ה׳ חלק א׳ פרק ג׳ – עולם הזה ועולם הבא | שיעור לנשים – הרב אריה שפירא | י״ד חשוון תשפ״ו" חלק א: משמעות תקופת העבודה וההבדל מעולם השכר 1. תוכנית הבריאה – תכלית ההטבה האמיתית העולם נברא לתכלית של הטבה אמיתית. לא ייתכן שההטבה תינתן בזמן העבודה – כמו שכתוב: “ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבוט.” “שביטה” איננה מנוחה מעבודה בלבד, אלא מושג של שלמות – העולם מגיע אל תכליתו. 2. שתי תקופות בהיסטוריה הרוחנית תקופה אחת – עולם העבודה, שבו אנו פועלים ומשתדלים לקנות את שלמותנו. תקופה שנייה – עולם השכר, שבו אנו נהנים מהשלמות שקנינו. העבודה היא אמצעי בלבד ולא תכלית. עם זאת, היא יקרה מאוד, כי רק בה אפשר לקנות את הנצח. לכן, למרות שהיא חולפת, היא נחשבת שלב מכריע וקדוש. חלק ב: ערך הפרוסדור והיחס הנכון אליו 1. הפרוסדור – השער אל העולם הבא העולם הזה נקרא "פרוסדור" – מבוא לפני הטרקלין. מי שמבין שהוא נמצא בתקופת עבודה, מקבל את התנאים בשלווה ובסבלנות. כל רגע בפרוסדור הוא יקר – בו נרכשת השלמות. אסור לזלזל בפרוסדור, כי בו טמון כל פוטנציאל האדם. 2. יחס מאוזן לעולם הזה יש להעריך את העולם הזה כתהליך ולא כתכלית. האדם השלם הוא זה שמבין שהעולם הזה זמני אך משמעותי. תכלית העולם – השבת הגדולה, האלף השביעי, תקופת המנוחה האלוקית. חלק ג: מבט כולל – התוכנית האלוקית 1. ששת אלפי שנה ויום השבת חז"ל קבעו שהעולם קיים ששת אלפים שנה של עבודה, ולאחריהן – אלף שביעי של מנוחה ושלמות. כל שבוע חוזר על אותה תבנית: שישה ימים של מעשה, ויום שביעי של שבת, המשקף את תכלית הבריאה. 2. משמעות השבת השבת מסמלת את שלב השכר הנצחי. ישראל נבחרו להיות העם שמזכיר לעצמו מדי שבוע שהעולם איננו תכלית בפני עצמו. העבודה אינה תכלית; היא הכנה לשלב של "אז תתענג על ה'". חלק ד: חוויית העבודה וההתמודדות בעולם הזה 1. קושי וייסורים – חלק מתוכנית העבודה חז"ל אמרו: “שלוש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורים.” “ייסורים” פירושם אתגרים ולאו דווקא סבל כואב. העולם הזה נועד כדי שנבחין בין טוב לרע, וכדי שהאדם יוכל להתגבר, לבחור ולהתעלות. 2. הבנה נכונה של הקושי אין להאדיר את הסבל, אך גם לא לברוח ממנו. הקושי הוא הזדמנות לרכוש נצחיות. מי שמבין שהעולם הזה הוא אמצעי, אינו מתייאש מקשיים, אלא מקבלם כחלק מהמסלול. חלק ה: טעות התפיסה בשני הקצוות 1. טעות א׳ – לראות את העולם הזה כתכלית מי שמנסה למצוא תכלית מוחלטת בעולם הזה, ייתקל באכזבה מתמדת. גם חיים ארוכים לא ימלאו את החסר, כי אין תכלית אמיתית בתנאים זמניים. 2. טעות ב׳ – להאדיר את העבודה עצמה גם מי שמחשיב את העבודה הרוחנית עצמה לתכלית, טועה. העבודה היא אמצעי בלבד. גם העולם הבא אינו מקום של עמל, אלא של תענוג רוחני מושלם. הנביאים מתארים את עולם הבא כשיא העונג: “ישבעו ישרים את פניך… נעימות בימינך נצח.” חלק ו: השבת – סמל העולם הבא 1. משמעות רוחנית של השבת השבת משמשת תזכורת שבועית לתכלית הנצחית. מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת. בשבת אין עוד עבודה, אלא עונג ושלמות. לכן השבת היא החג העליון מכל החגים. 2. תכלית החיים היהודיים עם ישראל נקרא להיות “עם השבת” – העם שנושא את רעיון המנוחה האלוקית בעולם. “מתנה טובה יש לי בבית גנזי – ושבת שמה.” בכל שבת האדם מזדהה עם הייעוד הנצחי – לקבל את השכר האלוקי מתוך עונג אמיתי. חלק ז: יראה או פחד – כיצד להתייחס לעולם הבא 1. פחד או אחריות אין ראוי לפחד מעולם הבא – הפחד מוחלף באחריות. האחריות היא לדעת שכל רגע בעולם הזה קובע לנצח. אין כאן מקום לחרדה, אלא ליראה מתוך מודעות לתפקיד. 2. לקיחת אחריות כוללת האחריות כוללת: תיקון המידות, קיום מצוות עשה ולא תעשה, קיום חיי משפחה, פרנסה וזוגיות מתוך שליחות. כל תחום בחיים הוא חלק מתוכנית העבודה. שמחת חיים איננה בריחה – אלא מילוי השליחות בשמחה. חלק ח: עולם העבודה – מה כולל תפקיד האדם 1. תחומי השליחות העיקריים עבודת המידות – סילוק הרע וקניית הטוב. לימוד תורה – לדעת את ה׳ ולא רק את מצוותיו. בירור האמת מול השקר – כדי שהשקר לא ילווה את האדם גם בעבודתו הרוחנית. חיים של שליחות – להבין שכל רגע בעולם הזה הוא בעל משמעות נצחית. 2. כל אדם ותפקידו הייחודי מעבר לתפקידים המשותפים לכל ישראל, לכל אחד יש שליחות פרטית שאין דומה לה. הרמח״ל אומר: “אין שני בני אדם שנשלחו מאז בריאת אדם הראשון לאותה שליחות.” לכן יש להיות ערניים לקול הפנימי, ליכולות ולכישורים שניתנו לכל אחד. כאשר האדם מצליח בעשייתו – זה סימן שהוא מזהה את שליחותו. חלק ט: כיצד לזהות את השליחות האישית 1. הקשבה והענווה להיות פתוח לשינויים, לא נעול על דעה קדומה “כך אני וזהו”. להקשיב להזדמנויות שהקב״ה מזמן. אם נראים פירות בעמל – סימן שאתה הולך בכיוון נכון. גם אתגרים מיוחדים יכולים לרמוז על תחום של שליחות. 2. ערנות תמידית כמו שאומר הגר״א – על האדם לפשפש ולמשמש במעשיו. מי שקשוב, רואה כיצד חייו מתנהלים בהשגחה ומקבל רמזים לשליחותו. חלק י: השבת – תמצית הרעיון ותפקיד האישה 1. הבנת השבת כרעיון חיובי לא רק “לא תעשה מלאכה” אלא גם הזדהות עם רעיון הקודש. איסור מלאכה נובע מהופעת הקדושה בעולם – אין לחלל את הופעת הקודש, אלא לכבד ולהתענג עליה. 2. מצוות עשה של שבת “זכור את יום השבת לקדשו” – להזכיר את השבת בקידוש ובהבדלה, אך גם במשך כל השבוע בהכנות לקראתה. “מאכל טוב הכינהו לשבת” – להכין מראש, מתוך חיבור לרעיון העונג האלוקי. לספור את הימים לשבת – “יום ראשון לשבת, יום שני לשבת” – סימן לכך שכל ימות השבוע הם הכנה לתכלית. 3. כבוד השבת – תפקיד מרכזי לנשים הגר״א אומר שמצוות כבוד שבת מתקיימת גם במהלך השבוע – כל הכנה לשבת היא ביטוי של אמונה בתכלית הבריאה. לכן יש לאישה חלק עיקרי בהופעת השבת בעולם, בכך שהיא בונה את אווירת הקודש, ההכנה, היופי והעונג של יום השבת.