מסכת גיטין דף נו - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [gitin 56]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252420 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252508 גיטין דף נו להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א אמר ליה, לא. אמר ליה, יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך! אמר ליה, לא. אמר ליה, יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך! א"ל, לא. נקטיה בידיה ואוקמיה ואפקיה. אמר, הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה - ש"מ קא ניחא להו! איזיל איכול בהו קורצא בי מלכא. אזל אמר ליה לקיסר, מרדו בך יהודאי! א"ל, מי יימר? א"ל, שדר להו קורבנא; חזית אי מקרבין ליה. אזל שדר בידיה עגלא תלתא. בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב שפתים, ואמרי לה בדוקין שבעין, דוכתא דלדידן הוה מומא ולדידהו לאו מומא הוא. סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות, אמר להו רבי זכריה בן אבקולס, יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח! סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא, אמר להו רבי זכריה, יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג! אמר רבי יוחנן, ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו! שדר עלוייהו לנירון קיסר. כי קאתי, שדא גירא למזרח - אתא נפל בירושלים, למערב - אתא נפל בירושלים, לארבע רוחות השמים - אתא נפל בירושלים. א"ל לינוקא, פסוק לי פסוקיך! אמר ליה, (יחזקאל כה יד) 'ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל' וגו'. אמר, קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה, ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא! ערק ואזל ואיגייר, ונפק מיניה ר"מ. שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר. אתא, צר עלה תלת שני. הוו בה הנהו תלתא עתירי - נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת; נקדימון בן גוריון - שנקדה לו חמה בעבורו, בן כלבא שבוע - שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע, בן ציצית הכסת - שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות, איכא דאמרי שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי. חד אמר להו אנא זיינא להו בחיטי ושערי, וחד אמר להו בדחמרא ובדמלחא ומשחא, וחד אמר להו בדציבי; ושבחו רבנן לדציבי, דרב חסדא כל אקלידי הוה מסר לשמעיה בר מדציבי, דאמר רב חסדא, אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי. הוה להו למיזן עשרים וחד שתא. הוו בהו הנהו בריוני, אמרו להו רבנן, ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו! לא שבקינהו. אמרו להו, ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו! אמרו להו רבנן, לא מסתייעא מילתא. קמו קלנהו להנהו אמברי דחיטי ושערי, והוה כפנא. מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא. שדרתה לשלוחה ואמרה ליה, זיל אייתי לי סמידא. אדאזל, איזדבן. אתא אמר לה, סמידא ליכא, חיורתא איכא. אמרה ליה, זיל אייתי לי. אדאזל, איזדבן. אתא ואמר לה, חיורתא ליכא, גושקרא איכא. א"ל, זיל אייתי לי. אדאזל, אזדבן. אתא ואמר לה, גושקרא ליכא, קימחא דשערי איכא. אמרה ליה, זיל אייתי לי. אדאזל, איזדבן. הוה שליפא מסאנא, אמרה, איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל. איתיב לה פרתא בכרעא, ומתה. קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי (דברים כח נו) 'הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה'. איכא דאמרי, גרוגרות דר' צדוק אכלה ואיתניסא ומתה. דר' צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרב ירושלים. כי הוה אכיל מידי, הוה מיתחזי מאבראי. וכי הוה בריא, מייתי ליה גרוגרות, מייץ מייהו ושדי להו. כי הוה קא ניחא נפשה, אפיקתה לכל דהבא וכספא, שדיתיה בשוקא, אמרה, האי למאי מיבעי לי? והיינו דכתיב 'כספם בחוצות ישליכו'. אבא סקרא ריש בריוני דירושלים, בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה. שלח ליה, תא בצינעא לגבאי. אתא, א"ל, עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא? א"ל, מאי איעביד? דאי אמינא להו מידי קטלו לי! א"ל, חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק, אפשר דהוי הצלה פורתא. א"ל, נקוט נפשך בקצירי, וליתי כולי עלמא ולישיילו בך, ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשך, וליעיילו בך תלמידך, ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לרגשן בך דקליל את, דאינהו ידעי דחייא קליל ממיתא. עביד הכי. נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד, ורבי יהושע מצד אחר. כי מטו לפיתחא, בעו למדקריה. אמר להו, יאמרו רבן דקרו! בעו למדחפיה, אמר להו, יאמרו רבן דחפו! פתחו ליה בבא, נפק. כי מטא להתם, אמר, שלמא עלך מלכא! שלמא עלך מלכא! א"ל, מיחייבת תרי קטלא; חדא, דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא, ותו, אי מלכא אנא - עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי? א"ל, דקאמרת לאו מלכא אנא - עמוד ב איברא מלכא את, דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך, דכתיב (ישעיה י לד) 'והלבנון באדיר יפול', ואין 'אדיר' אלא מלך, דכתי' (ירמיה ל כא) 'והיה אדירו ממנו' וגו', ואין 'לבנון' אלא ביהמ"ק, שנאמר (דברים ג כה) 'ההר הטוב הזה והלבנון'; ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא - בריוני דאית בן לא שבקינן! אמר ליה, אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה, לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון? אישתיק, קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא, (ישעיה מד כה) 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל'; איבעי ליה למימר ליה, שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה, וחביתא שבקינן לה! אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי, אמר ליה, קום, דמית ליה קיסר, ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא. הוה סיים חד מסאני, בעא למסיימא לאחרינא, לא עייל; בעא למשלפא לאידך, לא נפק. אמר, מאי האי? אמר ליה, לא תצטער; שמועה טובה אתיא לך, דכתיב (משלי טו ל) 'שמועה טובה תדשן עצם'! אלא מאי תקנתיה? ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך, דכתיב (משלי יז כב) 'ורוח נכאה תיבש גרם'! עבד הכי, עייל. אמר ליה, ומאחר דחכמיתו כולי האי, עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי? אמר ליה, ולא אמרי לך? אמר ליה, אנא נמי אמרי לך! אמר ליה, מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא, אלא בעי מינאי מידי דאתן לך. אמר ליה, תן לי יבנה וחכמיה, ושושילתא דרבן גמליאל, ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק! [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]