מסכת בבא קמא דף כא - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 21]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263288 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263171 בבא קמא דף כא להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א כהדיוט מדעת דמי. שלח ליה רבי אבא בר זבדא למרי בר מר, בעי מיניה מרב הונא, הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר או לא? אדהכי נח נפשיה דרב הונא. א"ל רבה בר רב הונא, הכי אמר אבא מרי משמיה דרב, אינו צריך להעלות לו שכר, והשוכר בית מראובן - מעלה שכר לשמעון. שמעון מאי עבידתיה? הכי קאמר, נמצא הבית של שמעון - מעלה לו שכר. תרתי! הא דקיימא לאגרא, הא דלא קיימא לאגרא. אתמר נמי, א"ר חייא בר אבין, אמר רב, ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבין אמר רב הונא, הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר, והשוכר בית מבני העיר - מעלה שכר לבעלים. בעלים מאי עבידתייהו? הכי קאמר, נמצאו לו בעלים - מעלין להן שכר. תרתי! הא דקיימא לאגרא, הא דלא קיימא לאגרא. אמר רב סחורה, אמר רב הונא, אמר רב, הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אין צריך להעלות לו שכר, משום שנאמר (ישעיה כד יב) 'ושאיה יוכת שער'. אמר מר בר רב אשי, לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא. רב יוסף אמר, ביתא מיתבא יתיב. מאי בינייהו? איכא בינייהו דקא משתמש ביה בציבי ותיבנא. ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי, אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה. לימא קסבר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר? ההוא מעיקרא קרמנאי הוו דיירי ביה ויהבי להו ליתמי דבר מועט. א"ל, זיל פייסינהו ליתמי, ולא אשגח, אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה: כיצד משלמת מה שנהנית וכו': אמר רב, ובמחזרת. ושמואל אמר, אפילו מחזרת נמי פטור. ולשמואל, היכי משכחת לה דמחייב? כגון דשבקתה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה. ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשה, מחזרת - רב אמר חייבת ושמואל אמר פטורה. ולשמואל, משלמת מה שהזיקה, היכי משכחת לה דמחייבא? כגון דשבקה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה. מתיב רב נחמן בר יצחק 'מפתח החנות - משלמת מה שנהנית', היכי משכחת לה? פשיטא במחזרת, וקאמר (מר) מה שנהנית, מה שנהנית אין, מה שהזיקה לא! הוא מותיב לה והוא מפרק לה, דקיימא בקרן זוית. איכא דאמרי, מחזרת כולי עלמא לא פליגי דחייבת; כי פליגי במקצה מקום מרשותו לרשות הרבים, והכי אתמר, אמר רב, ל"ש אלא מחזרת, אבל מקצה מקום מרשותו לרה"ר – פטורה. ושמואל אמר, אפילו מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים חייבת. לימא בבור ברשותו קמפלגי, רב דאמר פטור - קסבר בור ברשותו חייב, ושמואל דאמר חייב - קסבר בור ברשותו פטור? אמר לך רב, לעולם אימא לך עמוד ב בעלמא בור ברשותו פטור, ושאני הכא דאמר, לאו כל כמינך דמקרבת להו לפירותך לרה"ר ומחייבת להו לתוראי. ושמואל אמר, בעלמא בור ברשותו חייב, דבשלמא בור - איכא למימר לאו אדעתיה, אלא פירות - מי איכא למימר לאו אדעתיה? הא חזי להו! לימא מחזרת תנאי היא, דתניא 'אכלה מתוך הרחבה - משלמת מה שנהנית, מצידי הרחבה - משלמת מה שהזיקה, דברי ר"מ ורבי יהודה; רבי יוסי ור"א אומרים אין דרכה לאכול אלא להלך', ר' יוסי היינו תנא קמא! אלא מחזרת איכא בינייהו, ת"ק סבר מחזרת נמי משלם מה שנהנית, ורבי יוסי סבר משלמת מה שהזיקה? לא, דכולי עלמא מחזרת - אי כרב אי כשמואל, והכא ב'ביער בשדה אחר' קא מיפלגי, מר סבר (שמות כב ד) 'ובער בשדה אחר' - ולא ברה"ר, ומר סבר 'ובער בשדה אחר' ולא ברשות המזיק. ברשות המזיק? לימא פירך ברשותי מאי בעי! אלא דאילפא ורבי אושעיא איכא בינייהו: מתני'. הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים - משלם נזק שלם, מפני שהן מועדין. הכלב שנטל חררה והלך לגדיש, אכל החררה והדליק הגדיש - על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק: גמ'. טעמא דקפצו, הא נפלו – פטור, אלמא קסבר תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור. תניא נמי הכי, 'הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים - משלם נזק שלם, נפלו פטורין'. הניחא למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור, אלא למ"ד חייב מאי איכא למימר? כגון דמקרבי כלים לגבי כותל, דכי קפצי בקפיצה לא נפלי עלייהו, ואפילו תחלתו בפשיעה ליכא. אמר רב זביד משמיה דרבא, פעמים שאפילו נפלו נמי חייב - משכחת לה בכותל רעוע, מאי ניהו? דאבעי ליה לאסוקי דעתא דנפיל ארחי, סוף סוף לא נפל ארחי ונפול אינהו, תחלתו בפשיעה וסופו באונס הוא! לא צריכא בכותל צר. תנו רבנן, הכלב והגדי שדלגו - ממטה למעלה פטורין, מלמעלה למטה חייבין. אדם ותרנגול שדלגו - בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין.