מסכת כתובות דף קד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 104]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232978 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233089 כתובות דף קד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א [חסר בתחילת הדף עקב מגבלות מקום] אמרו ליה רבנן לבר קפרא, זיל עיין. אזל אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה. פתח ואמר, אראלים ומצוקים אחזו בארון הקדש; נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש! אמרו ליה, נח נפשיה? אמר להו, אתון קאמריתו ואנא לא קאמינא! בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר, רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה! יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי! יצתה ב"ק ואמרה (ישעיה נז ב) 'יבא שלום ינוחו על משכבותם'. 'על משכבך' מיבעי ליה? מסייע ליה לר' חייא בר גמדא, דאמר רבי חייא בר גמדא, אמר ר' יוסי בן שאול, בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, צדיק פלוני בא! אומר להם, יבואו צדיקים ויצאו לקראתו, ואומרים לו 'יבא בשלום ינוחו על משכבותם'. אמר ר' אלעזר, בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, שלש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו, אחת אומרת לו 'בא בשלום', ואחת אומרת 'הולך נכחו', ואחת אומרת לו 'יבא שלום ינוחו על משכבותם'; בשעה שהרשע נאבד מן העולם, שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו, אחת אומרת (ישעיה מח כב) 'אין שלום אמר ה' לרשעים', ואחת אומרת לו (ישעיה נ יא) 'למעצבה ישכב', ואחת אומרת לו (יחזקאל לב יט) 'רדה והשכבה את ערלים': מתני'. כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם, כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים, שיש בכ"ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה, דברי ר' מאיר שאמר משום רשב"ג. וחכ"א, כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם, כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים. מתה, יורשיה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים: גמ'. אמר ליה אביי לרב יוסף, ענייה שבישראל עד עשרים וחמש שנים, ומרתא בת בייתוס עד עשרים וחמש שנים? אמר ליה, לפום גמלא שיחנא. איבעיא להו, לרבי מאיר מהו שתשלש? תיקו: וחכמים אומרים כל זמן: אמר ליה אביי לרב יוסף, אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה, לאחר שקיעת החמה לא גביא? בההיא פורתא אחילתא? אמר ליה, אין, כל מדת חכמים כן היא - בארבעים סאה טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן. אמר רב יהודה, אמר רב, העיד רבי ישמעאל ברבי יוסי לפני רבי שאמר משום אביו, לא שנו אלא שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידיה, אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - גובה כתובתה לעולם. ורבי אלעזר אמר, אפילו שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנים. מתיב רב ששת, 'ב"ח גובה שלא בהזכרה'; היכי דמי? אי דלא נקט שטרא - במאי גבי? אלא דנקיט שטרא, וב"ח הוא דלאו בר אחולי הוא, הא אלמנה אחילתא! הוא מותיב לה והוא מפרק לה, לעולם דלא נקיט שטרא, והכא במאי עסקינן? כשחייב מודה. והאמר ר' אלעא שונין גרושה הרי היא כבעל חוב; היכי דמי? אי דלא נקיטא כתובה - במאי גביא? אלא לאו דנקיטא כתובה, וגרושה היא דלאו בת אחולי היא, הא אלמנה אחילתא! הכא נמי כשחייב מודה. אמר רב נחמן בר יצחק, תני רב יהודה בר קזא במתניתא דבי בר קזא, 'תבעה כתובתה עמוד ב - הרי היא כבתחלה, ואם היה שטר כתובה יוצא מתחת ידיה - גובה כתובתה לעולם'. שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב, ילמדנו רבינו, כששטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת, או כשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה? והלכה כדברי מי? שלח ליה, בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת, אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידה - גובה כתובתה לעולם, והלכה כדברי חכמים. כי אתא רב דימי, א"ר שמעון בן פזי, א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא, לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש לה. ורבי אבהו א"ר יוחנן, אפילו תוספת אין לה, דאמר רבי אייבו אמר רבי ינאי תנאי כתובה ככתובה דמי. אתמר נמי, א"ר אבא, אמר רב הונא, אמר רב, לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש לה. אמר ליה רבי אבא לרב הונא, אמר רב הכי? אמר ליה, 'אישתיקן' קאמרת, או 'אשקיין' קאמרת? אמר ליה 'אישתיקן' קאמינא: חמתיה דרב חייא אריכא אינתת אחוה הואי, ואלמנה בבית אביה הואי, וזנה עשרים וחמש שנין בבי נשא. לסוף אמרה ליה, הב לי מזוני? אמר לה, לית לך מזוני! הב לי כתובה? אמר לה, לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך! תבעתיה לדינא קמיה דרבה בר שילא. אמר ליה, אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה. אמר ליה, זניתה עשרים וחמש שנים בבי נשא; בחיי דמר! דבכתפאי אמטאי לה! אמר ליה, טעמא מאי אמור רבנן 'כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם', דאמרינן משום כיסופא הוא דלא תבעה, הכא נמי משום כיסופא הוא דלא תבעה. זיל הב לה! לא אשגח, כתב לה אדרכתא אניכסיה. אתא לקמיה דרבא, א"ל, חזי מר היכי דנן! א"ל, שפיר דנך! אמרה ליה, אי הכי ליזיל להדר לי פירי דמן ההוא יומא עד האידנא? אמר לה, אחוי לי אדרכתיך. חזייה דלא הוה כתוב בה 'ואישתמודענא דנכסים אלו דמיתנא אינון'. אמר לה, אדרכתא לאו שפיר כתיבא! אמרה ליה, תיזיל אדרכתא; אישקול מיומא דשלימי יומא אכרזתא עד השתא! אמר לה, הני מילי היכא דלא כתיב טעותא באדרכתא, אבל היכא דכתיב טעותא באדרכתא - לית לן בה. אמרה ליה, והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא? אמר לה רבא, בהא ליכא למימר טעות סופר הוא, דבהא אפי' רבה בר שילא טעי; מעיקרא הוא סבור - הני והני דידיה מה לי מהני מה לי מהני, ולא היא, זימנין דאזלה ומשבחה להו ודבעלה מכספי, ואמר לה שקיל דידך והב לי דידי, ואתי לאפוקי לעז על בי דינא: פרק שלוש עשרה שני דייני מתני'. שני דייני גזירות היו בירושלים, אדמון וחנן בן אבישלום. חנן אומר שני דברים, אדמון אומר שבעה. מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, חנן אומר,