מסכת בבא קמא דף כ - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 20]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263287 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263170 בבא קמא דף כ להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא, סריך סליק אכלה לליפתא ותבריה לדנא, חייביה רבא אליפתא ואדנא נזק שלם. מאי טעמא? כיון דאורחיה למיכל ליפתא - אורחיה נמי לסרוכי ולמסלק. אמר אילפא, בהמה ברשות הרבים ופשטה צוארה ואכלה מעל גבי חברתה – חייבת. מאי טעמא? גבי חברתה כחצר הניזק דמי. לימא מסייע ליה 'היתה קופתו מופשלת לאחוריו ופשטה צוארה ואכלה ממנו – חייבת'? כדאמר רבא בקופצת, הכא נמי בקופצת. והיכא איתמר דרבא? אהא דאמר רבי אושעיא, 'בהמה ברשות הרבים - הלכה ואכלה פטורה, עמדה ואכלה חייבת', מאי שנא הלכה - דאורחיה הוא, עמדה נמי - אורחיה הוא! אמר רבא, בקופצת. בעי ר' זירא, מתגלגל מהו? היכי דמי? כגון דקיימא עמיר ברשות היחיד וקא מתגלגל ואתי מרשות היחיד לרה"ר, מאי? ת"ש דתני רבי חייא 'משוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ - אכלה בפנים חייבת אכלה בחוץ פטורה', מאי לאו מתגלגל ואתי? לא, אימא 'אכלה - על מה שבפנים חייבת על מה שבחוץ פטורה'. איבעית אימא, כי קאמר רבי חייא - בפתילה דאספסתא: אכלה כסות וכו': אהייא? אמר רב, אכולהו. מאי טעמא? כל המשנה ובא אחר ושינה בו – פטור. ושמואל אמר, לא שנו אלא פירות וירקות, אבל כסות וכלים – חייבת. וכן אמר ריש לקיש, אכולהו. ואזדא ריש לקיש לטעמיה, דאמר ריש לקיש, שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת, בעטה מהלכת ברבוצה – פטורה, רבוצה במהלכת – חייבת. ורבי יוחנן אמר, לא שנו אלא פירות וירקות, אבל כסות וכלים – חייבת. לימא רבי יוחנן לית ליה דריש לקיש אפילו בשתי פרות? לא, לעולם אית ליה, כסות - עבדי אינשי דמנחי גלימי ומתפחי, אבל בהמה - לאו אורחה: ואם נהנית משלמת [וכו']: וכמה? רבה אמר, דמי עמיר. רבא אמר, דמי שעורים בזול. תניא כוותיה דרבה, תניא כוותיה דרבא. תניא כוותיה דרבה – 'רבי שמעון בן יוחי אמר, אין משלמת אלא דמי עמיר בלבד'. תניא כוותיה דרבא – 'אם נהנית משלמת מה שנהנית, כיצד? אכלה קב או קביים - אין אומרים תשלם דמיהן אלא אומדין כמה אדם רוצה להאכיל לבהמתו דבר הראוי לה אע"פ שאינו רגיל, לפיכך אכלה חטין או דבר הרע לה – פטורה'. א"ל רב חסדא לרמי בר חמא, לא הוית גבן באורתא בתחומא, דאיבעיא לן מילי מעלייתא. אמר, מאי מילי מעלייתא? א"ל, הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר או אין צריך? היכי דמי? אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר - זה לא נהנה וזה לא חסר! אלא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר - זה נהנה וזה חסר! לא צריכא, בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר; מאי? מצי אמר ליה מאי חסרתיך, או דלמא מצי אמר עמוד ב הא איתהנית. א"ל, מתניתין היא. הי מתניתין? א"ל, לכי תשמש לי. שקל סודריה, כרך ליה. א"ל, 'אם נהנית - משלמת מה שנהנית'. אמר רבא, כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה! דאע"ג דלא דמי למתניתין, קבלה מיניה; האי זה נהנה וזה חסר, והאי זה נהנה וזה לא חסר הוא! ורמי בר חמא, סתם פירות ברשות הרבים - אפקורי מפקר להו. תנן 'המקיף חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית - אין מחייבין אותו', הא רביעית מחייבין אותו, ש"מ זה נהנה וזה לא חסר חייב! שאני התם דאמר ליה את גרמת לי הקיפא יתירא. ת"ש, 'א"ר יוסי, אם עמד ניקף וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל', טעמא דגדר ניקף - הא מקיף פטור, ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור! שאני התם דאמר ליה לדידי סגי לי בנטירא בר זוזא. ת"ש, 'הבית והעלייה של שנים שנפלו, אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה - הרי בעל העלייה בונה בית ויושב בה עד שיתן לו יציאותיו', יציאותיו הוא דמחייב ליה בעל הבית, הא שכרו לא, ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור! שאני התם דביתא לעלייה משתעבד. ת"ש, 'רבי יהודה אומר, אף זה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר', ש"מ זה נהנה וזה לא חסר חייב! שאני התם משום שחרוריתא דאשייתא. שלחוה בי רבי אמי, אמר, וכי מה עשה לו ומה חסרו ומה הזיקו? רבי חייא בר אבא אמר, נתיישב בדבר. הדר שלחוה קמיה דרבי חייא בר אבא, אמר, כוליה האי שלחו לי ואזלי! אילו אשכחי בה טעמא לא שלחנא להו? אתמר, רב כהנא א"ר יוחנן, אינו צריך להעלות לו שכר. רבי אבהו אמר רבי יוחנן, צריך להעלות לו שכר. אמר רב פפא, הא דרבי אבהו - לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר, דתנן 'נטל אבן או קורה של הקדש - הרי זה לא מעל, נתנה לחבירו - הוא מעל וחבירו לא מעל, בנאה לתוך ביתו - הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה שוה פרוטה', ואמר שמואל והוא שהניחה על פי ארובה, ויתיב רבי אבהו קמיה דר' יוחנן וקאמר משמיה דשמואל זאת אומרת הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר, ושתק ליה; איהו סבר - מדשתיק מודה ליה, ולא היא, אשגוחי לא אשגח ביה, כדרבה, דאמר רבה, הקדש שלא מדעת -