מסכת יבמות דף סח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228781 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228660 יבמות דף סח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א דהא קניה בהויה, ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה משום דעולא: והחרש: אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה דהא קניה בתקנתא דרבנן, ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל, 'קנין כספו' אמר רחמנא, והאי לאו בר קנין הוא: ובן תשע שנים וכו': קס"ד בשומרת יבם לבן תשע ויום אחד; למאי? אי למיפסל - קטן נמי מיפסל פסיל, אי לאכולי - גדול נמי לא מאכיל?אמר אביי, הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן, דמדאורייתא קניא ליה; סד"א, הואיל ומדאורייתא קניא ליה וביאתו ביאה, אימא לוכיל, קמ"ל עשו ביאת בן ט' שנים ויום אחד כמאמר בגדול. א"ל רבא, אי הכי, סיפא דקתני 'ספק בן ט' שנים ויום אחד ספק שאינו', השתא ודאי בן ט' לא מאכיל, ספק מיבעיא? אלא אמר רבא, בבן תשע שנים ויום אחד דהנך פסולים קתני, דפסלי בביאתן, וכדתניא, 'בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבאו על כהנת לויה וישראלית – פסלוה'. והא מדקתני סיפא 'אם אינן ראוין לבא בישראל הרי אלו פוסלים', מכלל דרישא לאו בפסולים עסקינן? רישא פסולי קהל, סיפא פסולי כהונה: גופא, בן ט' שנים ויום א' גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר, שבאו על כהנת לויה וישראלית, פסלן. רבי יוסי אומר, כל שזרעו פסול – פוסל, כל שאין זרעו פסול - אינו פוסל. רשב"ג אומר, כל שאתה נושא בתו - אתה נושא אלמנתו, וכל שאין אתה נושא בתו - אי אתה נושא אלמנתו: מנא הני מילי? אמר רב יהודה, אמר רב, אמר קרא (ויקרא כב יב) 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' - כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. האי מיבעי ליה דקאמר רחמנא בת כהן דמינסבא לזר לא תיכול? ההיא (ויקרא כב יג) מ'ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל' נפקא; מדקאמר רחמנא 'ושבה אל בית אביה' תאכל, מכלל דמעיקרא לא אכלה. אי מההיא, הוה אמינא לאו הבא מכלל עשה עשה, כתב רחמנא האי ללאו? [לאו] (ויקרא כב י) מ'וכל זר לא יאכל קדש' נפקא. עמוד ב ההוא מיבעי ליה לגופיה? תרי 'וכל זר' כתיבי. ואכתי מיבעי ליה לכדר' יוסי בר' חנינא, דא"ר יוסי ברבי חנינא, 'וכל זר' - זרות אמרתי לך ולא אנינות? דרבי יוסי ברבי חנינא מן 'זר' 'וכל זר' נפקא. ואכתי מיבעי ליה לכדתניא 'כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק', ואמר רב חסדא, אמר רבינא בר רב שילא, מאי קרא דכתיב (ויקרא כב יב) 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל' - לא תאכל במורם מן הקדשים? א"כ לכתוב קרא 'היא בקדשים לא תאכל'; מאי 'בתרומת הקדשים'? שמעת מינה תרתי. אשכחן כהנת; לויה וישראלית מנלן? כדא"ר אבא, אמר רב, 'בת' 'ובת', הכא נמי 'בת' 'ובת'. כמאן כר"ע דדריש ווין? אפילו תימא רבנן, כוליה 'ובת' קרא יתירא הוא. אשכחן לתרומה; לכהונה מנלן? אטו לויה וישראלית לא לכהונה מרבינן להו, דאי לתרומה בנות מיכל תרומה נינהו? אלמה לא? משכחת לה דקאכלה בשביל בנה. בשביל בנה? ק"ו, ומה כהנת דבקדושה דנפשה אכלה, פסיל לה, לויה וישראלית דלא אכלה אלא בשביל בנה, לא כ"ש? והיא הנותנת; כהנת דקדיש גופה - פסיל לה, הא, דלא קדיש גופה - לא פסיל לה! אלא לכהונה ק"ו מגרושה; ומה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה, זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה? וכי מזהירין מן הדין? גלוי מילתא בעלמא הוא. ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות? 'כי תהיה' אמר רחמנא, הנך דאית בהו הויה; חייבי כריתות לאו בני הויה. אי הכי עובד כוכבים ועבד לא ליפסלו? הנך פסלי מדרבי ישמעאל, דא"ר יוחנן משום רבי ישמעאל, מנין לעובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל ועל כהנת ולויה שפסלוה? שנאמר (ויקרא כב יג) 'ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה' וגו' -