מסכת בבא קמא דף ז - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 7]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263274 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263157 בבא קמא דף ז להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ובעל חוב בבינונית? וכי תימא סבר ר"ע כל בעל חוב נמי בעידית - איכא למיפרך מה לבעל חוב שכן יפה כחו בנזקין, תאמר בהקדש שהורע כחו בנזקין! לעולם דנגח תורא דידן לתורא דהקדש, ודקא קשיא לך 'שור רעהו' אמר רחמנא ולא שור של הקדש - ר"ע סבר לה כר"ש בן מנסיא, דתניא 'ר"ש בן מנסיא אומר שור של הקדש שנגח שור של הדיוט – פטור; שור של הדיוט שנגח שור של הקדש - בין תם בין מועד משלם נזק שלם'. אי הכי ר' ישמעאל ור"ע - ממאי דבעידית דניזק וזיבורית דמזיק פליגי? דלמא דכ"ע בדניזק שיימינן, והכא בפלוגתא דר"ש בן מנסיא ורבנן קמפלגי - ר"ע סבר כר"ש בן מנסיא ור' ישמעאל סבר כרבנן? א"כ מאי 'לא בא הכתוב'? ועוד, מאי 'ק"ו להקדש'? ועוד, הא אמר רב אשי תניא בהדיא '(שמות כב ד) 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם' - מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל; ר"ע אומר מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק': רמי ליה אביי לרבא, כתיב 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם' - מיטב אין, מידי אחרינא לא, והתניא '(שמות כא לד) 'ישיב' - לרבות שוה כסף ואפילו סובין'? לא קשיא, כאן מדעתו, כאן בעל כרחו. אמר עולא בריה דרב עילאי, דיקא נמי דכתיב 'ישלם' - בעל כרחו. א"ל אביי, מי כתיב 'ישולם'? 'ישלם' כתיב, מדעתו משמע! אלא אמר אביי, כדמר, דתניא 'הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים ואינו מוצא למוכרן - מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה', והוי בה מר, היכי דמי? אי הוזל ארעתא דכ"ע ודידיה נמי זל בהדייהו - אפילו טובא נמי ליספי ליה, דהא זול דכ"ע נמי! אלא דאוקיר ארעתא דכולי עלמא ודידיה איידי דעייל ונפיק אזוזי זל ארעיה - עמוד ב אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה! ואמר מר עלה, לא צריכא דביומי ניסן יקרא ארעתא וביומי תשרי זל ארעתא, דכ"ע נטרי עד ניסן ומזבני, והאי הואיל ואצטריכא ליה זוזי זבין כדהשתא - עד פלגא אורחיה למיזל, טפי לאו אורחיה למיזל; והכא נמי, גבי נזקין דיניה בעידית, ואי א"ל איהו הב לי בינונית טפי פורתא - א"ל אי שקלת כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקיל כיוקרא דלקמיה. מתקיף לה רב אחא בר יעקב, א"כ הורעת כחן של נזקין אצל בינונית וזיבורית, דרחמנא אמר ממיטב - ואת אמרת מבינונית וזיבורית נמי לא! אלא אמר רב אחא בר יעקב, אי איכא לדמויי - לב"ח מדמינן ליה; בעל חוב דיניה בבינונית, ואי א"ל הב לי זיבורית טפי פורתא, א"ל אי שקלת כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקיל כי יוקרא דלקמיה. מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא, א"כ נעלת דלת בפני לוין, דא"ל אילו - הוו לי זוזי הוה שקלי כדהשתא, השתא דזוזי גבך אשקול כיוקרא דלקמיה! אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא, אי איכא לדמויי - לכתובת אשה מדמינן; דהא כתובת אשה דינה בזיבורית, ואי אמרה ליה איהי הב לי בינונית בציר פורתא, אמר לה אי שקלת כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקלי כיוקרא דלקמיה. מכל מקום קשיא? אמר רבא, כל דיהיב ליה - ממיטב ליתיב ליה. והא 'מיטב שדהו' כתיב? אלא כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב פרשוה, כל מילי מיטב הוא - דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי, לבר מארעא דליתיב ליה ממיטב, כי היכי דלקפוץ עלה זבינא: בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרבי אבא, כשהן שמין - בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין? אליבא דרבי ישמעאל לא תבעי לך, דאמר בדניזק שיימינן; כי תבעי לך אליבא דרבי עקיבא דאמר בדמזיק שיימינן, מאי? 'מיטב שדהו' אמר רחמנא - למעוטי דניזק, או דלמא למעוטי דעלמא נמי? אמר ליה, רחמנא אמר 'מיטב שדהו', ואת אמרת בשל עולם הן שמין? איתיביה, 'אין לו אלא עידית - כולם גובין מן העידית, בינונית - כולם גובין בינונית, זיבורית - כולם גובין זיבורית; היו לו עידית ובינונית וזיבורית - נזקין בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית; עידית ובינונית - נזקין בעידית, ב"ח וכתובת אשה בבינונית; בינונית וזיבורית - נזקין ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית;