מסכת בבא מציעא דף כו - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava metsia 26]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=269978 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=270095 בבא מציעא דף כו להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א דשתיך טפי: בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית: אמר רב אשי, סכינא בתר קתא וכיסא בתר שנציה. ואלא מתני' דקתני 'מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית' - ולחזי אי קתא לגאו אי קתא לבר, אי שנציה לגאו אי שנציה לבר? מתני' באודרא ונסכא. תנא 'אם היה כותל ממולא מהן – חולקין'. פשיטא! לא צריכא דמשפע בחד גיסא, מהו דתימא אשתפוכי אישתפוך, קמ"ל: אם היה משכירו לאחרים אפילו (מצא) בתוך הבית הרי אלו שלו: ואמאי? ליזיל בתר בתרא! מי לא תנן 'מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה - לעולם מעשר, בהר הבית – חולין, ובירושלים - בשאר ימות השנה חולין, בשעת הרגל הכל מעשר', ואמר ר' שמעיה בר זעירא, מאי טעמא? הואיל ושוקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום, אלמא אמרינן קמאי קמאי אזלו והני אחריני נינהו, הכא נמי קמא קמא אזל והני דבתרא הוא! אמר ריש לקיש משום בר קפרא, כגון שעשאו פונדק לשלשה ישראל. שמע מינה הלכה כר"ש בן אלעזר אפי' ברוב ישראל? אלא אמר רב מנשיא בר יעקב, כגון שעשאו פונדק לשלשה עובדי כוכבים. רב נחמן אמר רבה בר אבוה, אפי' תימא לשלשה ישראל, מאי טעמא? ההוא דנפל מיניה מיאש, מימר אמר - מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדי אלא הני, אמרי קמייהו כמה זמני ליהדרו לי ולא הדרו לי, והשתא ליהדרו? אי דעתייהו לאהדורה - אהדרוה ניהלי, והאי דלא אהדרוה לי - בדעתייהו למיגזלה. ואזדא רב נחמן לטעמיה, דאמר רב נחמן, ראה סלע עמוד ב שנפל משנים - חייב להחזיר, מאי טעמא? ההוא דנפל מיניה לא מיאש, מימר אמר - מכדי איניש אחרינא לא הוה בהדאי אלא האי, נקיטנא ליה ואמינא ליה אנת הוא דשקלתיה; בשלשה - אינו חייב להחזיר, מאי טעמא? ההוא דנפל מיניה ודאי מיאש, מימר אמר - מכדי תרי הוו בהדאי, אי נקיטנא להאי - אמר לא שקלתיה, ואי נקיטנא להאי - אמר לא שקלתיה. אמר רבא, האי דאמרת בשלשה אינו חייב להחזיר - לא אמרן אלא דלית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד, אבל אית ביה שוה פרוטה לכל חד וחד - חייב להחזיר, מאי טעמא? אימור שותפי נינהו ולא מיאשו. איכא דאמרי, אמר רבא, אע"ג דלית ביה אלא שוה שתי פרוטות - חייב להחזיר, מאי טעמא? אימור שותפי נינהו, וחד מנייהו אחולי אחליה למנתיה גבי חבריה. ואמר רבא, ראה סלע שנפלה, נטלה לפני יאוש על מנת לגוזלה - עובר בכולן, משום (ויקרא יט יג) 'לא תגזול' ומשום (דברים כב א) 'השב תשיבם' ומשום (דברים כב ג) 'לא תוכל להתעלם, ואע"ג דחזרה לאחר יאוש - מתנה הוא דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד; נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה - עובר משום 'השב תשיבם'; המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה - אינו עובר אלא משום 'לא תוכל להתעלם' בלבד. אמר רבא, האי מאן דחזי דנפל זוזי מחבריה בי חלתא ואשכחיה ושקליה - לא מיחייב לאהדורי ליה, מאי טעמא? ההוא דנפל מיניה מיאש הוא, אע"ג דחזייה דאייתי ארבלא וקא מרבל, מימר אמר - כי היכי דנפול מינאי דידי הכי נפול מאיניש אחרינא ומשכחנא מידי: מתני'. מצא בחנות - הרי אלו שלו, בין התיבה ולחנוני - של חנוני. לפני שולחני - הרי אלו שלו, בין הכסא ולשולחני - הרי אלו של שולחני. הלוקח פירות מחבירו או ששילח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות - הרי אלו שלו, אם היו צרורין - נוטל ומכריז: גמ'. אמר רבי אלעזר, אפילו מונחין על גבי שולחן. תנן 'לפני שולחני הרי אלו שלו', הא על גבי שולחן דשולחני! אימא סיפא 'בין הכסא ולשולחני של שולחני', הא על גבי שולחן שלו! אלא מהא ליכא למשמע מינה. ורבי אלעזר, הא מנא ליה? אמר רבא, מתניתין קשיתיה - מאי אריא דתני 'בין הכסא לשולחני של שולחני', ליתני 'על שולחן', אי נמי 'מצא בשולחנות', כדקתני רישא 'מצא בחנות שלו'? אלא ש"מ אפי' מונחין על גבי שולחן הרי אלו שלו: הלוקח פירות מחבירו וכו': אמר ריש לקיש משום רבי ינאי, לא שנו אלא