מסכת קידושין דף פא - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 81]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257530 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257449 קידושין דף פא להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א לאתרויי ביה. אמר רב יהודה, אמר רב, ל"ש אלא בעיר, אבל בדרך - עד שיהיו שלשה, שמא יצטרך אחד מהם להשתין ונמצא אחד מתייחד עם הערוה. נימא מסייע ליה 'מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך', תרי ואיהו הא תלתא! התם כי היכי דניהוו עליה סהדי. רב ורב יהודה הוו קאזלי באורחא, הוה קאזלא ההיא אתתא קמייהו. א"ל רב לרב יהודה, דל כרעיך מקמי גיהנם! אמר ליה, והא מר הוא דאמר בכשרים שפיר דמי? א"ל, מי יימר דבכשרים כגון אנא ואת? אלא כגון מאי? כגון רבי חנינא בר פפי וחביריו. אמר רב, מלקין על ייחוד ואין אוסרין על הייחוד. אמר רב אשי, לא אמרן אלא בייחוד פנויה, אבל בייחוד דאשת איש – לא, שלא תהא מוציא לעז על בניה. מר זוטרא מלקי ומכריז. א"ל רב נחמן מפרהטיא לרב אשי, מר נמי לילקי ולכריז! א"ל, איכא דשמע בהא ולא שמע בהא. אמר רב, מלקין על לא טובה השמועה, שנאמר (שמואל א ב כד) 'אל בני כי לא טובה השמועה'. מר זוטרא מותיב לה אפסירה על כתפיה, ומקרי ליה 'אל בני'. אמר רבה, בעלה בעיר - אין חוששין משום ייחוד. אמר רב יוסף, פתח פתוח לרשות הרבים - אין חוששין משום ייחוד. רב ביבי איקלע לבי רב יוסף, בתר דכרך ריפתא, אמר להו שקולי דרגא מתותי ביבי! והא אמר רבה בעלה בעיר אין חוששין משום ייחוד? שאני רב ביבי דשושבינתיה הואי, וגייסא ביה. אמר רב כהנא, אנשים מבחוץ ונשים מבפנים - אין חוששין משום ייחוד; אנשים מבפנים ונשים מבחוץ - חוששין משום ייחוד. במתניתא תנא איפכא. אמר אביי, השתא דאמר רב כהנא הכי ותנא מתניתא איפכא, אנא נעביד לחומרא! אביי דייר גולפי, רבא דייר קנה, אמר אבין, סקבא דשתא – ריגלא. הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא, אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו. בהדי דקא חלפה חדא מנייהו, נפל נהורא באיפומא, שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא, דלייא לחודיה, סליק ואזיל. כי מטא לפלגא דרגא, איפשח, רמא קלא 'נורא בי עמרם'! אתו רבנן, אמרו ליה, כסיפתינן! אמר להו, מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין, ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי. אשבעיה דינפק מיניה, נפק מיניה כי עמודא דנורא. אמר ליה, חזי, דאת נורא ואנא בישרא, ואנא עדיפנא מינך! רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה. יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא, לא הוה מברא - נקט מצרא וקא עבר. כי מטא פלגא מצרא, שבקיה. אמר, אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר' מאיר ותורתו - שויתיה לדמך תרתי מעי! ר' עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה. יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא, נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל. כי מטא לפלגיה דדיקלא – שבקיה, אמר, אי לאו דמכרזי ברקיעא 'הזהרו ברבי עקיבא ותורתו', שויתיה לדמך תרתי מעי. פלימו הוה רגיל למימר כל יומא 'גירא בעיניה דשטן'. יומא חד מעלי יומא דכיפורי הוה, אידמי ליה כעניא, אתא קרא אבבא, 'אפיקו ליה ריפתא!' אמר ליה, יומא כי האידנא כולי עלמא גואי ואנא אבראי? עייליה וקריבו ליה ריפתא. אמר ליה, יומא כי האידנא כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי? אתיוהו, אותבוהו אתכא. הוה יתיב מלא נפשיה שיחנא וכיבי עליה, והוה קעביד ביה מילי דמאיס. א"ל, עמוד ב תיב שפיר! אמר ליה, הבו לי כסא. יהבו ליה כסא. אכמר, שדא ביה כיחו, נחרו ביה, שקא ומית. שמעו דהוו קאמרי 'פלימו קטל גברא!' 'פלימו קטל גברא!' ערק וטשא נפשיה בבית הכסא. אזיל בתריה, נפל קמיה. כי דחזייה דהוה מצטער, גלי ליה נפשיה. אמר ליה, מאי טעמא אמרת הכי? ואלא היכי אימא? אמר ליה, לימא מר 'רחמנא נגער ביה בשטן'. רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר 'הרחמן יצילנו מיצר הרע'. יומא חד שמעתינהו דביתהו, אמרה, מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי, מאי טעמא קאמר הכי? יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה, קשטה נפשה, חלפה ותנייה קמיה. אמר לה, מאן את? אמרה, אנא חרותא דהדרי מיומא. תבעה. אמרה ליה, אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא! שוור, אזל אתייה ניהלה. כי אתא לביתיה, הוה קא שגרא דביתהו תנורא, סליק וקא יתיב בגויה. אמרה ליה, מאי האי? אמר לה, הכי והכי הוה מעשה. אמרה ליה, אנא הואי! לא אשגח בה, עד דיהבה ליה סימני. אמר לה, אנא מיהא לאיסורא איכווני! כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה, עד שמת באותה מיתה. דתניא, '(במדבר ל יג) 'אישה הפרם וה' יסלח לה' - במה הכתוב מדבר? באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה יין ומטמאה למתים'. רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי, אמר, ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה - אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה, מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר - על אחת כמה וכמה! כיוצא בדבר אתה אומר (ויקרא ה יז) 'ולא ידע ואשם ונשא עונו'; כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוין לאכול שומן ועלה בידו חלב - אמרה תורה 'ולא ידע ואשם ונשא עונו', מי שנתכוין לאכול חלב ועלה בידו חלב - על אחת כמה וכמה! איסי בן יהודה אומר, 'ולא ידע ואשם ונשא עונו' - על דבר זה ידוו כל הדווים: מתייחד אדם עם אמו: אמר רב יהודה, אמר רב אסי, מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו. כי אמרה קמיה דשמואל, אמר, אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה. תנן 'מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר', ותיובתא דשמואל! אמר לך שמואל, וליטעמיך, הא דתניא 'אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה אין מתייחד עמהם אלא בעדים' - בעדים אין, שלא בעדים לא! אלא תנאי היא, דתניא, 'אמר רבי מאיר, הזהרו בי מפני בתי; אמר רבי טרפון, הזהרו בי מפני כלתי, ליגלג עליו אותו תלמיד. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]