הרב אריה שפירא - חנוכה | חושך המינות שבגלות יון - תשפו

חנוכה – חושך המינות שבגלות יוון שיעור מישיבת מיר, כ' כסלו תשפו – הרב אריה שפירא השיעור פותח בהערה על הבלבול בזמני חנוכה ובצורך לחדד מחדש את היסודות, גם אם דובר בהם בעבר. הרב מציג כמה שאלות יסודיות בנוגע למהות חנוכה, ובעיקר התמיהה: מדוע חז"ל נתנו לימים אלו חשיבות כה גדולה עד שכללו אותם בי"ח הימים שגומרים בהם את ההלל — בצמוד לחגים דאורייתא? ההשוואה מעוררת קושי: חנוכה נתקן על נס גלוי מצומצם יחסית, בעוד שבתנ"ך היו ניסים עצומים בהרבה — כגון מפלת מחנה אשור בימי חזקיהו — שלא זכו כלל לקביעות לדורות. הגמרא עצמה מדגישה שחנוכה נשארה ולא בטלה מגילת תענית משום "דמפרסמי ניסא", אך עדיין קשה להבין מדוע פרסום הנס גובר עד כדי כך, עד שהוא דוחה אפילו צרכים של קידוש היום או נר שבת. הרמב"ם כותב על "מצווה חביבה היא עד מאוד", והרב מדגיש שמקור החביבות הוא ביחס חז"ל. מכאן עובר הרב לבירור שורשי: כדי להבין את מעמד ימי חנוכה יש להבין את שתי תקופות ההיסטוריה שלפני ואחרי גלות יוון, כפי שמתארים חז"ל על הפסוק "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". שתי הגלויות הראשונות נכללות ב"תוהו ובוהו", והאחרונות ב"חושך על פני תהום". ההבדל שלפני גלות יוון הייתה נבואה בעולם; אחריה – החשיכה ירדה לתמיד עד אחרית הימים. בזמן בית ראשון, אף שהיו כשלים ונטיות לעבודה זרה, העולם חי בתוך מציאות של גילוי אלוקי. הגויים עצמם הכירו בה' מפני הגילוי; נבוכדנצר ראה את נס כבשן האש בעיניו ושיגר מכתבים לכל העולם על אלוקי ישראל. בתקופה זו היו טעויות של עבודה זרה, אך הן נבעו מבלבול בתוך מציאות של נוכחות אלוקית – מצב שנקרא "תוהו ובוהו": מציאות חיה, אך ללא התבררות של הדרך. אחרי ביטול הנבואה, עם עליית יוון, ירדה לעולם מציאות חדשה לחלוטין: "חושך על פני תהום". עולם ללא התגלות, שבו הפילוסופיה מנותקת מהמציאות הרוחנית ונוצרת לראשונה אפשרות של כפירה במציאות האלוקית עצמה. הרמב"ם מציין ש"בבית שני צצה מינות בישראל" — כלומר, נולדה יש מאין. הדבר אפשרי רק כי האור העליון נסתלק. בזמן שהעולם חשוך ואין אור נבואי, שורש המינות נאחז בעם ישראל. יוון אינה עוד טעות דתית כמו עבודה זרה, אלא יצירת "מציאות חושך": השכחה המוחלטת של התגלות ה' ושל תורה שבעל פה. זו הסכנה שגרמה לחז"ל לראות בגלות יוון את האיום הקיומי ביותר. מכאן מסביר הרב מדוע מעמד חנוכה כה מרכזי: זהו הקרב הראשון שבו כנסת ישראל נאלצת להתמודד מול איום רוחני שאינו מחליש את האמונה — אלא מנסה למחוק אותה מהיסוד. הנצחון אינו רק נצחון צבאי אלא הישרדות האור בתוך החושך. לכן פרסום הנס דוחה כל דבר אחר — זהו פרסום ההישרדות הרוחנית של העולם. נס חנוכה אינו גדול יותר מבחינה טבעית, אלא מהותי יותר מבחינת קיום האור האלוקי בעולם החושך. באופן זה מוסבר גם מדוע ניסים אחרים — גדולים בהרבה — לא נקבעו לדורות: הם התרחשו בעולם של אור אלוקי. חנוכה נקבע בתוך עולם חשוך, שבו עצם המשך הופעת ישראל הוא נס. זה מה שחז"ל ביקשו להנציח לתמיד.