הילולא כ"ג ניסן || גילויים חדשים על ההיכרות האדמו"ר מקאליב זצוק"ל עם הגאון הינוקא שליט"א

האדמו"ר מקאליב זצוק"ל נולד בשנת תרע"ג, ונסתלק ביום כ"ג ניסן התשע"ט בגיל 96, סבל על גופו הטהור את עינויי של ד"ר מנגלה ימ"ש עינויים קשים מנשוא וניסויים על גופו מבלי הרדמה. בתוך מחנה ההשמדה קיבל על עצמו בנדר לומר ברבים בכל מקום שמע ישראל, ולהשתדל שכל יהודי יאמר שמע ישראל, ובמשך כל ימיו קיים נדר זה. בשנת תשס"ז שמע על שמעו של הינוקא (שהיה אז בחור בגיל 19), שכמה וכמה זקני המקובלים עם צדיקים נסתרים באים ללמוד ממנו תורה, ומאז היה מתקשר לאחד מבאי השיעור הקבועים לבקש ברכות מהינוקא, וכן ביקש מאד שהינוקא יבא איתו למקום נופש, ושם ידאג עבורו ללמוד בישוב הדעת עם כל ארגזי הספרים, ואחרי שהפציר מאד, פעם אחת נענה הגאון הינוקא לבקשתו ובא עימו לטבריה. אז היה האדמו"ר זצ"ל בגיל 84 ולא חש בטוב, ובהיותו ברכב אז, ביקש מהינוקא ברכה לרפואה שלימה ואריכות ימים ושנים, השיב לו הינוקא, מי אני הקטן שיתפלל על האדמו"ר, והאדמו"ר השיב כנגדו: "אל תאמרו כך, מן השמים אמרו לי שאתם צדיק הדור". [כלומר, צדיק יסוד העולם, שכל העולמות מתקיימים בזכותו]. ואז הינוקא ברכו כפי בקשתו. אחר זמן מה אשתו של האדמו"ר מקאליב חלתה ונחלשה מאד, ושוב פגש את הגאון הינוקא וביקש שיתפלל עליה, ועשה כן, וזכתה לעוד כמה שנים. היה מרבה להתקשר לבקש את עצת וברכת הגאון הינוקא יבדלחט"א, והיו זמנים שכמעט כל יום היה מתקשר לשוחח עם מו"ר הינוקא. כמה פעמים שהגיע מו"ר הינוקא לירושלים, ביקש האדמו"ר שיבא לחדרו האישי, ובאחד הפעמים רצה למסור לו חפצי קודש שקיבל בירושה דור אחר דור, כמו קופסא של החתן של השר שלום מבעלזא, שבתוכה היה חתיכה מהמטפחת של הבעש"ט זיע"א, וגם מהטלית של הרבי הקדוש מרוזין זיע"א. וכן הראה לו תפוח של הרבי מבלעזא, שעברו עליו יותר מחמישים שנה ולא הרקיב, ורק החליף צבעו מירוק לחום. בציבור התפרסם תמונה אחת של האדמו"ר זצ"ל עם הינוקא יבדל לחיים טובים, וזה בימים שהינוקא הקפיד שלא יצלמו ולא יפרסמו ממנו שום פרסום, ורק מי שחפץ לשמוע דרך ה' בשיעורים הקבועים, יבא לשמוע, ולא שום ענין אחר. אכן תמונה זו יוצאת דופן, כי האדמו"ר הפציר בינוקא שרוצה שתהיה תמונה מן הביקור הזה, ונענה הינוקא לבקשתו. ביום רביעי פרשת בשלח התשע"א אחד משומעי השיעורים הקבועים ערך ברית לבנו באולמי קאליב שבירושלים, והינוקא נתכבד להיות סנדק באותה הברית, והדבר נודע לאדמו"ר ששהה אז בבנין ההוא, וביקש מהינוקא יבדלחט"א שיעלה לחדרו האישי, ובסיום הפגישה ביקש שיתפללו עבורו לרפואה שלימה. ובאותו היום היה שיעור של הינוקא בירושלים, ובתחילת השיעור ערך מו"ר תפילה קצרה עבור האדמו"ר לרפואה שלימה. ובשיעור ההוא ביאר מו"ר את דרך הצדיקים להמשיך רחמים וישועות, שהכל מכח תיקון הדעת, ושיש סוד לכוון שם אהי"ה לנגדי תמיד עם כל הצירופים שלו, וכל צדיקי הדורות מאברהם אבינו ומשה רבינו וכו', שקדו להמשיך את רחמי ה' בעולם, ושכל העולם ידעו את האין- סוף רחמים של ה', ושלכולם יש תקוה ותקנה, ואפשר לזכות לתשובה שלימה ולכל התיקונים. ולכן יכלו להאיר במקומות הכי נמוכים את האור הכי גדול, כמו אור השמש, ולכלול את האדם בשערי קדושה. ועלינו לדעת שבשביל שיזכה אדם להתחיל מחדש את החיים, צריך לחשוב כל הזמן ברחמי ה', ולראות בכל נקודה ודבר בחיים שזה רק רחמי ה' לאין קץ שמרחם עליו, עד שיגיע לביטול שהכל ה' עשה לו, ויגלה כל אחד ואחד את סוד ההכנעה והביטול לה'. ועוד ביאר בשיעורו, שבעת שעם ישראל היו במצרים, לא צעקו לצאת לארץ טובה, כי לא הרגישו כלל שהם בגלות, כיון שהיו משועבדים לדעת של פרעה, שהוא הסט"א שאומר לאדם אתה פגום ואין לך תקנה ואתה לא שווה לעולם. ובא משה ואמר תצאו מהדעת הזה, תפסיקו לחשוב שאתם פגומים ולא שווים שזה הדעת של הדינים, ולימד אותם את הדעת של רחמים שם אהי"ה, לאמר, תדעו שתתכללו באין סוף רחמים, ואין דינים בכלל, וזה ענין גאולת מצרים שיצאנו משעבוד הדעת של פרעה, שהכל אני עושה ויכול לעשות, אל הדעת הטהור של משה, שהכל ה' עשה, וכמו שאדם לא יצר את הגוף שלו, כך כך הכל זה ה' עושה, ואת הכל ה' עושה ומנהיג מתוך אין סוף רחמים, ועל ידי שהאדם קושר את הדעת שלו באין סוף רחמים, זוכה לצאת ממצרים ונדבק בשם אהיה, ויכול להמשיך רפואה שלימה ואריכות ימים. ובשיעור של הינוקא מיום שלישי פרשת מקץ התשע"ב, הזכיר הינוקא תפלה קצרה לעילוי נשמת הרבנית מקאליב (שהיתה צאצאית של הבעל שם טוב, ונכדת הרבי מנדבורנא), שהייתה צדקת גדולה, והייתה בשואה, ופעם ביקשה ליטול ידים, והביאו לה מים רותחים, ומסרה גופה למען המצוה ונטלה ידים באותם מים רותחים. מסופר על יהודי אחד יקר (מבאי השיעורים של הינוקא מלפני 16 שנים) ששח לאדמו"ר זצ"ל, מעשה שראה בעיניו, שנכנסו אל משרדו שני עובדים לתקן משהו, ואחד מהם מיד שדרך על מפתן החדר, נפל והתעלף, וחבירו שהיה רופא במקצועו, טיפל בו ועוררו, והרגיע את כולם שהכל בסדר. ובעת שהתעורר הלה, שאלוהו מדוע התעלף, ואז אמר להם את סיפורו, שלפני כמה שנים ביקר בחו"ל, ושם נפל למשכב ומצבו הלך והדרדר, עד שהגיע לרגעים האחרונים שלו, ונזכר שהוא ואביו היו טורחים יום יום לנקות את ציון הרשב"י הקדוש, ואז נשא עיניו לשמים בשארית כחו ואמר, רבי שמעון בר יוחאי תציל אותי, ותיכך בואת ורגע הגיע אליו דמות ונגעה בו נגיעה קלה, והבריא מיד. ואמר שבחדר הסמוך יושב יהודי צעיר ליד ערימות של ספרים אשר בולע אותו בשקיקה, וזוהי הדמות שראה אז בעת שניצלו חייו וקם מחליו, והיה זה הינוקא, כי אותו יהודי ייחד במשך כמה שבועות חדר מרווח וגדול בתוך משרדו, עבור הינוקא שיוכל ללמוד ללא הפסקה עם כל ספריו הרבים, כאשר בעל הבית דואג שלא יטרידוהו מלימודו, ועוסק בסידור ערימות הספרים והחלפתם. וכששמע האדמו"ר את הסיפור הזה (מפי היהודי הנ"ל בעל המעשה), אמר: לא שרבי שמעון בר יוחאי היה בדמות הינוקא, אלא שרשב"י היה צדיק הדור בדורו, וכעת שירד לעולם להציל נפש, נתגלה בדמות צדיק הדור של דורינו. [מפי בעל המעשה].