מסכת בבא קמא דף יז - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 17]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263284 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263167 בבא קמא דף יז להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א וחד אמר שבעה, ואמרי לה שלשים. ת"ר, 'וכבוד עשו לו במותו' - זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף, דברי ר' יהודה. א"ל ר' נחמיה, והלא לפני אחאב עשו כן! אלא שהניחו ס"ת על מטתו ואמרו 'קיים זה מה שכתוב בזה'. והאידנא נמי עבדינן הכי? אפוקי מפקינן, אנוחי לא מנחינן. ואיבעית אימא, אנוחי נמי מנחינן; קיים לא אמרינן. אמר רבה בר בר חנה, הוה אזילנא בהדיה דר' יוחנן למשאל שמעתא. כי הוה עייל לבית הכסא, והוה בעינא מיניה מלתא, לא פשיט לן עד דמשי ידיה ומנח תפילין ומברך, והדר אמר לן - אפילו קיים אמרינן, לימד לא אמרינן. והאמר מר גדול למוד תורה שהלמוד מביא לידי מעשה? ל"ק, הא למיגמר, הא לאגמורי. א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי, מאי דכתיב (ישעיה לב כ) 'אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור' - כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, שנאמר 'אשריכם זורעי', ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר (הושע י יב) 'זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד', ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיה נה א) 'הוי כל צמא לכו למים'; וזוכה לנחלת שני שבטים - זוכה לכילה כיוסף דכתיב (בראשית מט כב) 'בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור', וזוכה לנחלת יששכר דכתיב (בראשית מט יד) 'יששכר חמור גרם'. אית דאמרי, אויביו נופלין לפניו כיוסף, דכתיב (דברים לג יז) 'בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ', וזוכה לבינה כיששכר, דכתיב (דברי הימים א יב לג) 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל': פרק שני כיצד הרגל מתני'. כיצד הרגל מועדת? לשבר בדרך הלוכה. הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר. היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים - משלם חצי נזק. דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי ושברו - על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק. התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ומשבר את הכלים - משלם חצי נזק: עמוד ב גמ'. א"ל רבינא לרבא, היינו רגל היינו בהמה! א"ל, תנא אבות, וקתני תולדות. אלא מעתה סיפא דקתני 'השן מועדת' 'הבהמה מועדת' - מאי אבות ומאי תולדות איכא? הוה קמהדר ליה בבדיחותא, וא"ל, אנא שנאי חדא ואת שני חדא. וטעמא מאי? אמר רב אשי, תנא שן דחיה, וקתני שן דבהמה; ס"ד אמינא (שמות כב ד) 'ושלח את בעירה' כתיב - בהמה אין, חיה לא, קמ"ל דחיה בכלל בהמה. אי הכי הא מבעי ליה למיתני ברישא? האי דאתיא ליה מדרשא חביבא ליה. אי הכי רישא נמי ליתני ההיא דלא כתיבא ברישא? הכי השתא, התם אידי ואידי אבות נינהו - הך דאתיא ליה מדרשא חביבא ליה; הכא שביק אב ותני תולדה? איבעית אימא, איידי דסליק מרגל פתח ברגל. תנו רבנן, בהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר. כיצד? בהמה שנכנסה לחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הלוכה ובשערה דרך הלוכה באוכף שעליה ובשליף שעליה ובפרומביא שבפיה ובזוג שבצוארה וחמור במשאו - משלם נזק שלם. סומכוס אומר, צרורות וחזיר שהיה נובר באשפה והזיק - משלם נזק שלם. הזיק פשיטא! אלא אימא 'התיז והזיק - משלם נזק שלם'. צרורות מאן דכר שמיהו? חסורי מחסרא והכי קתני – 'צרורות כי אורחייהו - חצי נזק, וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק - משלם חצי נזק, סומכוס אומר צרורות וחזיר שהיה נובר באשפה והתיז והזיק - משלם נזק שלם': ת"ר, תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהן - משלם נזק שלם. ברוח שבכנפיהן - משלמין חצי נזק. סומכוס אומר, נזק שלם. תניא אידך, 'תרנגולין שהיו מהדסין ע"ג עיסה ועל גבי פירות וטינפו או ניקרו - משלם נזק שלם, העלו עפר או צרורות - משלמין חצי נזק; סומכוס אומר, נזק שלם'. תניא אידך, 'תרנגול שהיה מפריח ממקום למקום ויצתה רוח מתחת כנפיו ושיברה את הכלים - משלם חצי נזק'. סתמא כרבנן. אמר רבא, בשלמא סומכוס קסבר כחו כגופו דמי, אלא רבנן - אי כגופו דמי כוליה נזק בעי לשלם, ואי לאו כגופו דמי חצי נזק נמי לא לשלם! הדר אמר רבא, לעולם כגופו דמי, וחצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה: אמר רבא, כל שבזב טמא - בנזקין משלם נזק שלם; כל שבזב טהור - בנזקין משלם חצי נזק. ורבא, צרורות אתא לאשמועינן? לא, רבא עגלה מושכת בקרון קא משמע לן. תניא כותיה דרבא, 'בהמה מועדת לשבר בדרך הלוכה, כיצד? בהמה שנכנסה לחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הלוכה ובשערה דרך הלוכה באוכף שעליה ובשליף שעליה ובפרומביא שבפיה ובזוג שבצוארה וחמור במשאו ועגלה מושכת בקרון - משלם נזק שלם'. תנו רבנן, תרנגולים שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי - משלמין נזק שלם. בעי רבא, דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל למקום אחר ונשבר, מהו? בתר מעיקרא אזלינא וגופיה הוא, או דלמא בתר תבר מנא אזלינא וצרורות נינהו? תפשוט ליה מדרבה, דאמר רבה, זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל – פטור, דאמרינן ליה מנא תבירא תבר? לרבה פשיטא ליה, לרבא מבעיא ליה. ת"ש, 'הידוס אינו מועד, וי"א ה"ז מועד' - הידוס ס"ד? אלא לאו הידוס והתיז, ובהא קמפלגי - דמר סבר בתר מעיקרא אזלינן, ומר סבר בתר תבר מנא אזלינן! לא,