מסכת גיטין דף סח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [gitin 68]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252432 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252520 גיטין דף סח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א איגניב לן כסא דכספא. בהדי דקא מעייני ואתי, אשכחוה דכרוכה בסודריה. אמרי ליה, חזי מר דלא מיכל קא בעי אלא לצעורן! אמר להו, אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא. אמרי ליה, חיורא לא עביד לן האידנא! אמר להו, בדקו בדוכתיה, דאמר רב חסדא, אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא לקותא היא. בדוק, אשכחוה. כי קא נפיק, כרו ליה בירא ושדו ליה ציפתא עילויה, ואמרי ליה, ליתי מר לינח. נחר ליה רב חסדא מאחוריה. אמר ליה לינוקא, פסוק לי פסוקיך! אמר ליה, (שמואל ב ב כא) 'נטה לך על ימינך או על שמאלך'. אמר ליה לשמעיה, מאי קא חזית? אמר ליה, ציפיתא דשדיא. אמר ליה, הדר מינה. לבתר דנפק אמר ליה רב חסדא, מנא הוה ידע מר? אמר ליה, חדא - דנחר לי מר, ועוד - דפסק לי ינוקא פסוקא, ועוד - דחשידי עבדי דלא מעלו. (קהלת ב ח) 'עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות'. 'שרים ושרות' - אלו מיני זמר, 'ותענוגות בני האדם' - אלו בריכות ומרחצאות, 'שדה ושדות' - הכא תרגימו שידה ושידתין, במערבא אמרי שידתא. אמר רבי יוחנן, שלש מאות מיני שדים היו בשיחין, ושידה עצמה איני יודע מה היא. אמר מר, הכא תרגימו שידא ושידתין. שידה ושידתין למאי איבעי ליה? דכתיב (מלכים א ו ז) 'והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה' וגו'. אמר להו לרבנן, היכי אעביד? אמרו ליה, איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד. אמר להו, היכא אישתכח? אמרו ליה, אייתי שידה ושידתין, כבשינהו אהדדי, אפשר דידעי ומגלו לך. אייתי שידה ושידתין, כבשינהו אהדדי. אמרי, אנן לא ידעינן, דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע. אמר להו, היכא איתיה? אמרי ליה, איתיה בטורא פלן, כריא ליה בירא ומליא ליה מיא ומיכסיא בטינרא וחתמיה בגושפנקיה, וכל יומא סליק לרקיע וגמר מתיבתא דרקיעא ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא, ואתי סייר ליה לגושפנקיה ומגלי ליה ושתי ומכסי ליה וחתים ליה ואזיל. שדריה לבניהו בן יהוידע, יהב ליה שושילתא דחקיק עלה שם ועזקתא דחקיק עלה שם וגבבי דעמרא וזיקי דחמרא. אזל כרא בירא מתתאי ושפינהו למיא וסתמינהו בגבבי דעמרא, וכרא בירא מעילאי ושפכינהו לחמרא וטמינהו. סליק, יתיב באילנא. כי אתא סייריה לגושפנקא, גלייה, אשכחיה חמרא. אמר, כתיב (משלי כ א) 'לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם', וכתיב (הושע ד יא) 'זנות ויין ותירוש יקח לב', לא אישתי. כי צחי, לא סגיא ליה, אישתי. רוה וגנא. נחית, אתא, שדא ביה שושילתא, סתמיה. כי אתער, הוה קא מיפרזל. א"ל, שמא דמרך עלך! שמא דמרך עלך! כי נקיט ליה ואתי, מטא דיקלא, חף ביה, שדייה. מטא לביתא, שדייה. מטא גבי כובא דההיא ארמלתא, נפקא עמוד ב איחננא ליה, כפא לקומתיה מיניה. איתבר ביה גרמא, אמר, היינו דכתיב (משלי כה טו) 'ולשון רכה תשבר גרם'. חזא סמיא דהוה קא טעי באורחא, אסקיה לאורחיה. חזא רויא דהוה קא טעי באורחא, אסקיה לאורחיה. חזא חדוותא דהוו קמחדי לה, בכה. שמעיה לההוא גברא דהוה קאמר לאושכפא 'עביד לי מסאני לשב שני', אחיך. חזא ההוא קסמא דהוה קסים, אחיך. כי מטא להתם, לא עיילוה לגביה דשלמה עד תלתא יומי. יומא קמא אמר להו, אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה? א"ל, אנסיה מישתיא. שקל לבינתא אותיב אחברתה. אתו אמרו ליה לשלמה, אמר להו, הכי אמר לכו, הדור אשקיוה! למחר אמר להו, ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה? אמרו ליה, אנסיה מיכלא. שקל לבינתא מחברתה, אותבה אארעא. אתו אמרו ליה לשלמה, אמר להו, הכי אמר לכו, נגידו מיניה מיכליה! [לסוף] תלתא יומי עייל לקמיה, שקל קניא ומשח ארבעה גרמידי ושדא קמיה. א"ל, מכדי כי מיית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא אלא ד' גרמידי, השתא כבשתיה לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי? א"ל, לא קא בעינא מינך מידי; בעינא דאיבנייה לבית המקדש וקא מיבעי לי שמירא. א"ל, לדידי לא מסיר לי, לשרא דימא מסיר ליה, ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה, ומאי עבד ביה? ממטי ליה לטורי דלית בהו ישוב ומנח לה אשינא דטורא ופקע טורא, ומנקיט מייתי ביזרני מאילני ושדי התם והוי ישוב, והיינו דמתרגמינן 'נגר טורא'. בדקו קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני, וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי. כי אתא, בעי למיעל ולא מצי, אזל אייתי שמירא ואותביה עלויה. רמא ביה קלא, שדייה, שקליה. אזל חנק נפשיה אשבועתיה. אמר ליה בניהו, מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסיקתיה לאורחיה? אמר ליה, מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא, ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה זכי לעלמא דאתי. ומאי טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא אסיקתיה לאורחיה? א"ל, מכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא ועבדי ליה ניחא נפשיה כי היכי דליכליה לעלמא. מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית? אמר ליה, בעי מימת גברא בגו תלתין יומין ובעיא מינטר ליבם קטן תליסרי שנין. מאי טעמא כי שמעתיה לההוא גברא דאמר ליה לאושכפא עביד לי מסאני לשב שנין אחיכת? אמר ליה, ההוא שבעה יומי לית ליה - מסאני לשב שנין בעי? מ"ט כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים אחיכת? אמר ליה, דהוה יתיב אבי גזא דמלכא - לקסום מאי דאיכא תותיה! תרחיה גביה עד דבנייה לבית המקדש. יומא חד הוה קאי לחודיה, אמר ליה, כתיב (במדבר כד ח) 'כתועפות ראם לו' ואמרינן 'כתועפות' - אלו מלאכי השרת, 'ראם' - אלו השדים; מאי רבותייכו מינן? א"ל, שקול שושילתא מינאי והב לי עיזקתך, ואחוי לך רבותאי! שקליה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה. בלעיה, אותביה לחד גפיה ברקיעא ולחד גפיה בארעא, פתקיה ארבע מאה פרסי. על ההיא שעתא אמר שלמה (קהלת א ג) 'מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש'. (קהלת ב י) 'וזה היה חלקי מכל עמלי'. מאי 'וזה'? [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]