מסכת בבא קמא דף מב - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 42]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263309 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263192 בבא קמא דף מב להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א משכח רברבי – שקיל, זוטרי – שקיל. רב טביומי משמיה דרבא אמר המית אמר ליה ברישא - משל לצייד ששולה דגים מן הים, משכח זוטרי – שקיל, משכח רברבי - שדי זוטרי ושקיל רברבי. תניא אידך, '(שמות כא כח) 'בעל השור נקי' - רבי יוסי הגלילי אומר נקי מדמי ולדות; אמר לו ר"ע, הרי הוא אומר (שמות כא כב) 'כי ינצו אנשים (ונגפו אשה)' - אנשים ולא שוורים!' שפיר קאמר ר"ע! אמר רב עולא בריה דרב אידי, איצטריך, ס"ד אמינא 'אנשים' - ולא שוורים הדומין לאנשים, מה אנשים מועדין אף שוורים מועדין, הא תם מיחייב? כתב רחמנא 'בעל השור נקי' – דפטור. אמר רבא, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? אלא אמר רבא, איצטריך, ס"ד אמינא 'אנשים' ו- לא שוורים הדומין לאנשים, מה אנשים מועדין אף שוורים מועדין, וק"ו לתמין דפטירי? הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי' - תם פטור ומועד חייב. א"ל אביי, אלא מעתה גבי בושת נמי נימא הכי – 'אנשים' ולא שוורים הדומין לאנשים, מה אנשים מועדין אף שוורים מועדין וקל וחומר לתמין דפטירי, הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי' - תם פטור ומועד חייב? וכ"ת ה"נ, אי הכי ליתני 'בעל השור נקי רבי יוסי הגלילי אומר פטור מדמי ולדות ומבושת'! אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו, אנשים - אין אסון באשה יענשו, יש אסון באשה לא יענשו; ולא שוורים - דאע"ג דיש אסון יענשו, הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי' דפטור. מתקיף לה רב אדא בר אהבה, אטו באסון תליא מילתא? בכוונה תליא מילתא! אלא אמר רב אדא בר אהבה, אנשים - כי נתכונו זה לזה אע"ג שיש אסון באשה יענשו, כי נתכונו לאשה עצמה לא יענשו; ולא שוורים - דאפילו נתכונו לאשה עצמה יענשו, כתב רחמנא 'בעל השור נקי' דפטירי. וכן כי אתא רב חגי מדרומא, אתא ואייתי מתניתא בידיה כוותיה דרב אדא בר אהבה. תניא אידך, ''בעל השור נקי' - ר"ע אומר נקי מדמי עבד'. עמוד ב ונימא רבי עקיבא לנפשיה - והלא עצמו אין משתלם אלא מגופו, הביאהו לבית דין וישלם לך! אמר רב שמואל בר רב יצחק, כשקדם בעליו ושחטו; מהו דתימא לישתלם מיניה, קמ"ל הואיל ובר קטלא הוא - אע"ג דשחטיה לא לישתלם מיניה. אי הכי לרבי אליעזר נמי כשקדם ושחטו? ה"נ, וסבר דלמא אית ליה טעמא אחרינא דעדיף מהאי ונימא ליה. ורבי אליעזר נמי לישני ליה שקדם ושחטו? אמר לך, התם הוא דנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם דשור לאו בר קטלא הוא כלל, דס"ד אמינא ניחייב אצטריך קרא למעוטי, אבל הכא דמעיקרא בר קטלא הוה - לא צריך קרא אע"ג דשחטיה. ולר"ע נמי ודאי הכי הוה? אלא אמר רב אסי, האי מילתא מפי דגברא רבה שמיע לי, ומנו? רבי יוסי ברבי חנינא, סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר ר"ע אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם - משתלם נמי [דמי עבד] מעלייה, כתב רחמנא 'בעל השור נקי'. אמר ליה רבי זירא לרב אסי, והא תבריה ר"ע לגזיזיה, דתניא 'ר"ע אומר, יכול ישלם מן העלייה? ת"ל (שמות כא לא) 'כמשפט הזה יעשה לו' - מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה'? אלא אמר רבא, אצטריך, ס"ד אמינא הואיל ומחמירני בעבד יותר מבן חורין - שבן חורין יפה סלע נותן סלע, שלשים נותן שלשים, ועבד יפה סלע נותן שלשים, משתלם נמי דמי עבד מן העלייה, כתב רחמנא (שמות כא כח) 'בעל השור נקי'. תניא כותיה דרבא, 'בעל השור נקי - ר"ע אומר נקי מדמי עבד; והלא דין הוא, הואיל וחייב בעבד וחייב בבן חורין - מה כשחייב בבן חורין חלקת בו בין תם למועד אף כשחייב בעבד נחלק בו בין תם למועד, ועוד, ק"ו - ומה בן חורין שנותן כל שוויו חלקת בו בין תם למועד עבד שאינו נותן אלא שלשים אינו דין שנחלוק בו בין תם למועד? לא מחמירני בעבד יותר מבן חורין, שבן חורין יפה סלע נותן סלע, שלשים נותן שלשים, ועבד יפה סלע נותן שלשים, יכול יהא חייב? ת"ל 'בעל השור נקי' - נקי מדמי עבד: תנו רבנן, (שמות כא כט) 'והמית איש או אשה' - אמר ר"ע, וכי מה בא זה ללמדנו? אם לחייב על האשה כאיש - הרי כבר נאמר (שמות כא כח) 'כי יגח שור את איש או את אשה'! אלא להקיש אשה לאיש, מה איש נזקיו ליורשיו - אף אשה נזקיה ליורשיה. וסבר ר"ע לא ירית לה בעל? והתניא '(במדבר כז יא) 'וירש אותה' - מכאן שהבעל יורש את אשתו דברי ר"ע'? אמר ריש לקיש, לא אמר אלא בכופר, הואיל ואין משתלם אלא לאחר מיתה והוה ליה ראוי, ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, מאי טעמא? אמר קרא (שמות כא כט) 'והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו'. ובנזקין לא אמר ר"ע? והתניא 'הכה את האשה ויצאו ילדיה - נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל, אין הבעל - נותן ליורשיו, אין האשה - נותנת ליורשיה, היתה שפחה ונשתחררה