הגה"ח רבי עוזיהו אלכורת שליט"א - פת שחרית - ח' סיון ע"ט

שיעור קצר בספר "משיבת נפש" לנוחיותכם! העתקנו לכם את הקטע עליו מדבר הרב, בתחלה כשאדם מתחיל לעבד את השם יתברך ואזי הולך לו על פי רב כסדר קצת ומתפלל ולומד ועוסק בעבודת השם. וזה בחינת 'שחרית' שהוא בחינת חסד. ואז כל סדר התפילה באריכות קרבנות וקטרת וכו' וקריאת שמע ותפילה וכמו כן גם הוא מרבה אז בעבודת השם כל אחד לפי בחינתו, אבל על פי רב אחר כך נופל מעבודתו ומתחיל השם יתברך לנסות אותו ומתגרה בו הבעל דבר כידוע לכל מי שרוצה להכנס בעבודת השם ואזי עקר הנסיון של האדם. ואזי צריכין התחזקות גדול מאד בלי שעור וערך ומספר להתחזק בכל פעם בעבודתו יתברך ולבלי לפל משום דבר שבעולם. והעקר שצריך להתגבר כנגד בחינת המחין דקטנות שהם מתגברין אז על האדם ורוצין להפילו בדעתו, כאלו אין לו עוד תקוה חס ושלום, או למנעו מתפילה בכונה ושמחה וכיוצא בזה וכל זה הוא בחינת 'צהרים', זמן המנחה, שאז עקר אחיזת המחין דקטנות וצריך לקים מאמר רבותינו זכרונם לברכה, 'לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה' הינו שאז צריכין לזהר ביותר להתחזק בתפילה ועבודת השם ולא יפל משום דבר שבעולם. (משיבת נפש כח)