מסכת בבא מציעא דף טו - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava metsia 15]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=269967 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=270084 בבא מציעא דף טו להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א שנטלוה מסיקין; בא נגזל לגבות קרן - גובה מנכסים משועבדים, בא נגזל לגבות פירות - גובה מנכסים בני חורין. רבא לא אמר כרבה בר רב הונא – 'הרי היא יוצאה מתחת ידו' בדינא משמע. ורבה בר רב הונא לא אמר כרבא – 'הרי היא יוצאה מתחת ידו' בעינא משמע. רב אשי אמר, לצדדין קתני, כגון שגזל שדה מחבירו מלאה פירות ואכל את הפירות ומכר את השדה, בא לוקח לגבות קרן - גובה מנכסים משועבדים, בא נגזל לגבות פירות - גובה מנכסים בני חורין. בין לרבא בין לרבה בר רב הונא, מלוה על פה הוא, ומלוה על פה אינו גובה מנכסים משועבדים! הכא במאי עסקינן? כשעמד בדין והדר זבין. אי הכי פירות נמי? כשעמד בדין על הקרן ולא עמד בדין על הפירות. ומאי פסקא? סתמא דמילתא כי תבע איניש - קרנא תבע ברישא. וסבר שמואל לוקח מגזלן לית ליה שבחא? והא א"ל שמואל לרב חיננא בר שילת, אמליך וכתוב שופרא שבחא ופירי; במאי? אי בבעל חוב - מי אית ליה פירי? והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח, שבח – אין, אבל פירות לא! אלא לאו בלוקח מגזלן? אמר רב יוסף, הכא במאי עסקינן? כגון שיש לו קרקע. א"ל אביי, וכי מותר ללות סאה בסאה במקום שיש לו קרקע? א"ל, התם הלואה, הכא זביני. איכא דאמרי, אמר רב יוסף, הכא במאי עסקינן? כגון שקנו מידו. א"ל אביי, וכי מותר ללות סאה בסאה במקום שקנו מידו? א"ל, התם הלואה, והכא זביני: גופא, אמר שמואל, בעל חוב גובה את השבח. אמר רבא, תדע שכך כותב לו מוכר ללוקח – 'אנא איקום ואשפי ואדכי ואמריק זביני אילין אינון ועמליהון ושבחיהון ואיקום קדמך, וצבי זבינא דנן וקביל עלוהי'. א"ל רב חייא בר אבין לרבא, אלא מעתה מתנה דלא כתיב ליה הכי - ה"נ דלא טריף שבחא? א"ל, אין. וכי יפה כח מתנה ממכר? א"ל, אין, יפה ויפה. אמר רב נחמן, הא מתניתא מסייע ליה למר שמואל, והונא חברין מוקים לה במילי אחריני, דתניא, 'המוכר שדה לחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו, כשהוא גובה - גובה את הקרן מנכסים משועבדים ושבח גובה מנכסים בני חורין', והונא חברין מוקים לה במילי אחריני, בלוקח מגזלן. תניא אידך, 'המוכר שדה לחבירו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה, כשהוא גובה - אם השבח יותר על היציאה נוטל את השבח מבעל הקרקע והיציאה מבעל חוב, ואם היציאה יתירה על השבח אין לו אלא הוצאה שיעור שבח מבעל חוב'. והא שמואל במאי מוקים לה? אי בלוקח מגזלן - קשיא רישא, דאמר שמואל לוקח מגזלן לית ליה שבחא! אי בבעל חוב - קשיא רישא וסיפא, דאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח! איבעית אימא, בלוקח מגזלן, כגון שיש לו קרקע, אי נמי בשקנו מידו. איבעית אימא, בבעל חוב, ולא קשיא, כאן בשבח עמוד ב המגיע לכתפים, כאן בשבח שאינו מגיע לכתפים. והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל אפי' בשבח המגיע לכתפים? לא קשיא, הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא, הא דלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא, דיהיב ליה שבחיה ומסליק ליה. הניחא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסליק ליה לבעל חוב – שפיר, אלא למאן דאמר כי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסליק ליה לבעל חוב - נימא ליה אילו הוה לי זוזי הוה מסלקינך מכולה ארעא השתא דלית לי זוזי הב לי גרבא דארעא בארעא שיעור שבחאי? הכא במאי עסקינן? כגון שעשאו אפותיקי, דאמר ליה 'לא יהא לך פרעון אלא מזו': הכיר בה שאינה שלו ולקחה, אמר רב מעות יש לו שבח אין לו, ושמואל אמר אפי' מעות אין לו. במאי קמיפלגי? רב סבר, אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשום פקדון, ונימא ליה לשום פקדון? סבר לא מקבל. ושמואל סבר, אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשום מתנה, ונימא ליה לשום מתנה? כסיפא ליה מילתא. והא פליגי ביה חדא זימנא, דאיתמר, המקדש את אחותו - רב אמר מעות חוזרין ושמואל אמר מעות מתנה; רב אמר מעות חוזרין - אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום פקדון, ונימא לה לשום פקדון? סבר לא מקבלה מיניה, ושמואל אמר מעות מתנה - אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשום מתנה, ונימא לה לשום מתנה? כסיפא לה מילתא? צריכא, דאי איתמר בהא - בהא קאמר רב, דלא עבדי אינשי דיהבי מתנות לנוכראה, אבל גבי אחותו - אימא מודה ליה לשמואל; ואי איתמר בהך - בהך קאמר שמואל, אבל בהא - אימא מודה ליה לרב, צריכא. בין לרב דאמר פקדון בין לשמואל דאמר מתנה - האי לארעא במאי קא נחית, ופירות היכי אכיל? סבר, אנא איחות לארעא ואיעביד ואיכול בגויה, כי היכי דהוה קא עביד איהו, לכי אתי מריה דארעא - זוזאי נהוו לרב דאמר פקדון פקדון לשמואל דאמר מתנה מתנה. אמר רבא, הלכתא, יש לו מעות ויש לו שבח, ואע"פ שלא פירש לו את השבח, הכיר בה שאינה שלו ולקחה - מעות יש לו, שבח אין לו, אחריות טעות סופר הוא, בין בשטרי הלואה בין בשטרי מקח וממכר. בעא מיניה שמואל מרב, חזר ולקחה מבעלים הראשונים מהו? אמר ליה, מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. מאי טעמא? מר זוטרא אמר, ניחא ליה דלא נקרייה גזלנא. רב אשי אמר, ניחא ליה דליקו בהמנותיה. מאי בינייהו? איכא בינייהו דמית לוקח, מאן דאמר ניחא ליה דלא לקרייה גזלנא