מסכת תענית דף ט - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=220380 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=220350 תענית דף ט להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א 'עשר תעשר'? עשר בשביל שתתעשר. אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש, אמר ליה, אימא לי פסוקיך, א"ל, 'עשר תעשר'. א"ל, ומאי 'עשר תעשר'? א"ל, עשר בשביל שתתעשר. אמר ליה, מנא לך? א"ל, זיל נסי. אמר ליה, ומי שרי לנסוייה להקב"ה? והכתיב 'לא תנסו את ה''! א"ל, הכי אמר רבי הושעיא, חוץ מזו, שנאמר 'הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די'. מאי 'עד בלי די'? אמר רמי בר חמא, אמר רב, עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. א"ל, אי הות מטי התם להאי פסוקא, לא הוית צריכנא לך ולהושעיא רבך. ותו אשכחיה ר' יוחנן לינוקיה דריש לקיש דיתיב ואמר 'אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו'; יתיב רבי יוחנן וקא מתמה, אמר, מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא? א"ל, אטו הא מי לא רמיזי? והכתיב 'ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו'! דל עיניה וחזא ביה, אתיא אימיה אפיקתיה; אמרה ליה, תא מקמיה, דלא ליעבד לך כדעבד לאבוך. (א"ר יוחנן, מטר בשביל יחיד, פרנסה בשביל רבים. מטר בשביל יחיד - דכתיב 'יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך'. פרנסה בשביל רבים - דכתיב 'הנני ממטיר לכם לחם'. מיתיבי, 'ר' יוסי בר' יהודה אומר, שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן, משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן, באר וענן ומן, באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים, נסתלק הבאר, שנאמר 'ותמת שם מרים', וכתיב בתריה 'ולא היה מים לעדה', וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן, נסתלקו ענני כבוד, שנאמר 'וישמע הכנעני מלך ערד', מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב 'ויראו כל העדה כי גוע אהרן', אמר ר' אבהו, אל תקרי 'ויראו', אלא 'וייראו'. כדדריש ר"ל, דאר"ל, 'כי' משמש בארבע לשונות, אי, דלמא, אלא, דהא. חזרו שניהם בזכות משה. מת משה, נסתלקו כולן, שנאמר 'ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד'; וכי בירח אחד מתו, והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר? אלא מלמד שנתבטלו ג' מתנות טובות שנתנו על ידן, ונסתלקו כולן בירח אחד', אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד? שאני משה, כיון דלרבים הוא בעי, כרבים דמי. רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא הוו שכיחי קמיה דרבא, כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא. כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו, הוו מרמזי אהדדי. חלש דעתיה. עמוד ב אקרויה בחלמיה 'ואכחיד את שלשת הרועים'. למחר, כי הוו מיפטרי מיניה, אמר להו, ליזלו רבנן בשלמא: רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא, הוה מקשי ליה טובא. יומא חד חזייה דנפל על אפיה, שמעיה דאמר 'רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי'. קביל עליה שתיקותא, ותו לא אקשי ליה. ואף ר"ל סבר מטר בשביל יחיד, דאמר ר"ל, מנין למטר בשביל יחיד? דכתיב 'שאלו מה' מטר בעת מלקוש, ה' עושה חזיזים, ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה'; יכול לכל? תלמוד לומר 'לאיש', ותניא, 'אי 'לאיש' יכול לכל שדותיו? ת"ל 'שדה', אי 'שדה', יכול לכל השדה? ת"ל 'עשב'. כי הא דרב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא, כל יומא הוה אזיל וסייר לה, אמר, הא מישרא בעיא מיא והא מישרא לא בעיא מיא, ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא. מאי 'ה' עושה חזיזים'? א"ר יוסי (בר) חנינא, מלמד שכל צדיק וצדיק הקב"ה עושה לו חזיז בפני עצמו. מאי 'חזיזים'? אמר רב יהודה, פורחות. אמר רבי יוחנן, סימן למטר – פורחות. מאי 'פורחות'? אמר רב פפא, עיבא קלישא תותי עיבא סמיכתא. אמר רב יהודה, נהילא מקמי מיטרא - אתי מיטרא, בתר מיטרא - פסיק מיטרא. מקמי מיטרא אתי מיטרא, וסימניך מהולתא. דבתר מיטרא פסיק מיטרא, וסימניך חריא דעיזי: עולא איקלע לבבל, חזא פורחות. אמר להו, פנו מאני, דהשתא אתי מיטרא. לסוף לא אתי מיטרא. אמר, כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מיטרייהו. עולא איקלע לבבל, חזי מלא צנא דתמרי בזוזא. אמר, מלא צנא דדובשא בזוזא, ובבלאי לא עסקי באורייתא? בליליא צערוהו. אמר, מלא צנא דסכינא בזוזא, ובבלאי עסקי באורייתא? תניא, ר' אליעזר אומר, כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה, שנאמר 'ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה'. אמר לו רבי יהושע, והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן? אמר לו, ממתקין בעבים. ר' יהושע אומר, כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה, שנאמר 'למטר השמים תשתה מים'. אלא מה אני מקיים 'ואד יעלה מן הארץ'? מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופותחין פיהן כנוד, ומקבלין מי מטר, שנאמר 'יזקו מטר לאדו', ומנוקבות הן ככברה, ובאות ומחשרות מים על גבי קרקע, שנאמר 'חשרת מים עבי שחקים', ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא, ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ, שנאמר 'עושה גדולות עד אין חקר', וכתיב 'הנותן מטר על פני ארץ', וכתיב להלן 'הלא ידעת אם לא שמעת, אלהי עולם ה', אין חקר לתבונתו', (וכתיב 'מכין הרים בכחו' וגו'). כמאן אזלא הא דכתיב 'משקה הרים מעליותיו', וא"ר יוחנן מעליותיו של הקב"ה? כמאן? כרבי יהושע. ור' אליעזר? כיון דסלקי להתם, 'משקה מעליותיו' קרי להו. דאי לא תימא הכי, 'אבק ועפר מן השמים', היכי משכחת לה? אלא כיון דמדלי להתם, 'מן השמים' קרי ליה, הכא נמי, כיון דסלקי להתם, 'מעליותיו' קרי ליה. כמאן אזלא [הא] דא"ר חנינא 'כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות'? מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר - תהומות? כרבי אליעזר. ור' יהושע? ההוא