מסכת בבא קמא דף לג - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 33]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263300 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263183 בבא קמא דף לג להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א אחר לית ליה אימתא דרביה, האי אית ליה אימתא דרביה. רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא, 'ומצא - פרט לממציא את עצמו, מכאן א"ר אליעזר בן יעקב מי שיצתה אבן מתחת ידו והוציא הלה את ראשו וקיבלה פטור', א"ר יוסי בר חנינא פטור מגלות וחייב בארבעה דברים. מאן דמתני לה אהא - כ"ש אקמייתא, ומאן דמתני לה אקמייתא - אבל אהא פטור לגמרי: ת"ר, פועלים שבאו לתבוע שכרן מבעל הבית ונגחן שורו של בעל הבית ונשכן כלבו של בעה"ב ומת – פטור, אחרים אומרים רשאין פועלין לתבוע שכרן מבעל הבית. ה"ד - אי דשכיח במתא מ"ט דאחרים? אי דשכיח בבית מ"ט דת"ק? לא צריכא, בגברא דשכיח ולא שכיח, וקרי אבבא ואמר להו אין, מר סבר אין - עול תא משמע ו,מ"ס אין - קום אדוכתך משמע. תניא כמ"ד אין קום אדוכתך משמע, דתניא. 'פועל שנכנס לתבוע שכרו מבעה"ב ונגחו שורו של בעה"ב או נשכו כלבו – פטור, אע"פ שנכנס ברשות'. אמאי פטור? אלא לאו דקרי אבבא ואמר ליה אין, וש"מ אין קום אדוכתך משמע: מתני'. שני שוורין תמין שחבלו זה את זה - משלמין במותר חצי נזק. שניהן מועדין - משלמין במותר נזק שלם. אחד תם ואחד מועד - מועד בתם משלם במותר נ"ש, תם במועד משלם במותר חצי נזק. וכן שני אנשים שחבלו זה בזה - משלמין במותר נזק שלם. אדם במועד ומועד באדם - משלם במותר נזק שלם. אדם בתם ותם באדם - אדם בתם משלם במותר נזק שלם, תם באדם משלם במותר חצי נזק. ר' עקיבא אומר, אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם: גמ'. ת"ר '(שמות כא לא) 'כמשפט הזה יעשה לו' - כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם, מה שור בשור תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם - אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם, ר' עקיבא אומר 'כמשפט הזה' - כתחתון ולא כעליון, יכול משלם מן העלייה ת"ל 'יעשה לו' - מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה'. ורבנן, 'זה' למה לי? לפוטרו מארבעה דברים. ורבי עקיבא, לפוטרו מארבעה דברים מנא ליה? נפקא ליה (ויקרא כד יט) מ'איש כי יתן מום בעמיתו' - איש בעמיתו ולא שור בעמיתו. ורבנן, אי מההיא הוה אמינא צער לחודיה, אבל ריפוי ושבת אימא ליתן ליה, קמ"ל: מתני'. שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום - נוטל את השור: גמ'. מתניתין מני? רבי עקיבא היא, דתניא 'יושם השור בב"ד דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר הוחלט השור'. במאי קמיפלגי? ר' ישמעאל סבר בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה, ור' עקיבא סבר שותפי נינהו. וקמיפלגי בהאי קרא (שמות כא לה) 'ומכרו את השור החי וחצו את כספו' - ר' ישמעאל סבר לבי דינא קמזהר רחמנא, ור"ע סבר לניזק ומזיק מזהר להו רחמנא. מאי בינייהו? הקדישו ניזק איכא בינייהו. בעא מיניה רבא מר"נ, מכרו מזיק לר' ישמעאל מהו? כיון דא"ר ישמעאל בעל חוב הוא וזוזי הוא דמסיק ליה – מכור, או דלמא עמוד ב כיון דמשעבד ליה לניזק לאו כל כמיניה? א"ל, אינו מכור. והתניא 'מכרו מכור חוזר וגובהו'; וכי מאחר שחוזר וגובהו למה מכור? לרידיא, ש"מ לוה ומוכר מטלטלין ב"ד גובין לו מהם! שאני התם דכמאן דעשאו אפותיקי דמי. והאמר רבא, עשה עבדו אפותיקי ומכרו - ב"ח גובה הימנו, שורו אפותיקי ומכרו - אין ב"ח גובה הימנו? עבד מ"ט? משום דאית ליה קלא, האי נמי - כיון דנגח קלא אית ליה דתורא נגחנא קרו ליה. תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו 'מכרו - אין מכור, הקדישו – מוקדש'. מכרו מאן? אילימא מזיק - מכרו אין מכור מני ר"ע היא דאמר הוחלט השור, והקדישו מוקדש אתאן לרבי ישמעאל דאמר יושם השור בב"ד! אלא ניזק. מכרו אינו מכור מני? רבי ישמעאל, הקדישו מוקדש אתאן לר"ע! לעולם מזיק ודברי הכל; מכרו אינו מכור אפילו לרבי ישמעאל - דהא משעבדא ליה לניזק, הקדישו מוקדש אפילו לר"ע - משום דר' אבהו, דא"ר אבהו גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון: ת"ר, שור תם שהזיק, עד שלא עמד בדין מכרו מכור, הקדישו מוקדש, שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי; משעמד בדין - מכרו אינו מכור, הקדישו אינו מוקדש, שחטו ונתנו במתנה - לא עשה ולא כלום. קדמו בעלי חובות והגביהו, בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב - לא עשו ולא כלום, לפי שאין משתלם אלא מגופו. מועד שהזיק, בין שעמד בדין בין שלא עמד בדין - מכרו מכור, הקדישו מוקדש, שחטו ונתנו במתנה - מה שעשה עשוי, קדמו בעלי חובות והגביהו - בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב מה שעשה עשוי, לפי שאין משתלם אלא מן העלייה: אמר מר, 'מכרו מכור' – לרדיא. 'הקדישו מוקדש' - משום דרבי אבהו. 'שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי' - בשלמא נתנו במתנה מה שעשה עשוי לרדיא, אלא שחטו ליתי ולשתלם מבשריה, דתניא ''חי' - אין לי אלא חי, שחטו מנין ת"ל 'ומכרו את השור' מ"מ'? אמר רב שיזבי, לא נצרכא אלא לפחת שחיטה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע, זאת אומרת המזיק שעבודו של חבירו פטור. פשיטא! מהו דתימא התם הוא דא"ל לא חסרתיך ולא מידי, דא"ל זיקא בעלמא הוא דשקלי מינך, אבל בעלמא ליחייב, קמ"ל. הא נמי רבה אמרה, דאמר רבה השורף שטרותיו של חבירו פטור? מהו דתימא התם הוא דא"ל ניירא בעלמא קלאי מינך, אבל היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות ליחייב, קמ"ל, דהא הכא כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי, וקאמר מה שעשה עשוי. 'קדמו בעלי חובות והגביהו - בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשה ולא כלום, לפי שאין משלם אלא מגופו'. בשלמא הזיק עד שלא חב - ניזקין קדמו, אבל חב עד שלא הזיק ב"ח קדים,