מסכת גיטין דף נט - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [gitin 59]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252423 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252511 גיטין דף נט להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א אנא הואי במניינא דבי רבי, ומינאי דידי מנו ברישא. והאנן תנן 'דיני ממונות והטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול ודיני נפשות מתחילין מן הצד'? אמר רבה בריה דרבא ואיתימא ר' הילל בריה דר' וולס, שאני מנינא דבי רבי דכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחילין. ואמר רבה בריה דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס, מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ולא? הא הוה יהושע! הוה אלעזר. הא הוה אלעזר? הוה פנחס. והא הוה פנחס? הוו זקנים. הא הוה שאול? הוה שמואל. והא נח נפשיה? כולהו שני קאמרינן. והא הוה דוד? הוה עירא היאירי. והא נח נפשיה? כולהו שני בעינן. הא הוה שלמה? הוה שמעי בן גרא. והא קטליה? כולהו שני קאמרינן. הא הוה חזקיה? הוה שבנא. הא איקטיל? כולהו שני קאמרינן. והא הוה עזרא? הוה נחמיה בן חכליה. אמר רב אחא בריה דרבא, אף אני אומר - מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ולא? והא הוה הונא בר נתן! שאני הונא בר נתן דמיכף הוה כייף ליה לרב אשי: מתני'. חרש רומז ונרמז, ובן בתירא אומר קופץ ונקפץ, במטלטלין. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין: גמ'. א"ר נחמן, מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין - דברי הכל ברמיזה. פשיטא, במטלטלין תנן! מהו דתימא אף במטלטלין, קמ"ל. איכא דאמרי, א"ר נחמן, כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין. והאנן במטלטלין תנן? אימא 'אף במטלטלין': הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין: ועד כמה? מחוי רב יהודה לרב יצחק בריה, כבר שית כבר שב. רב כהנא אמר, כבר שב כבר תמני. במתניתא תנא, כבר תשע כבר עשר. ולא פליגי, כל חד וחד לפי חורפיה. וטעמא מאי? א"ר אבא בר יעקב, א"ר יוחנן, משום כדי חייו. (מלכים ב י כב) 'ויאמר לאשר על המלתחה הוצא לבוש לכל עובדי הבעל' - מאי מלתחה? א"ר אבא בר יעקב, א"ר יוחנן, דבר הנמלל ונמתח. כי אתא רב דימי א"ר יוחנן, שיגר לו בוניים בן נוניים לרבי סיבני וחומס סלסלה ומלמלא; סיבני וחומס - כאמגוזא ופלגיה דאמגוזא, סלסלה ומלמלא - כפיסתקא ופלגי דפיסתקא. מאי מלמלא? דבר הנמלל ונמתח. וטעותן עד כמה? א"ר יונה, א"ר זירא, עד שתות כגדול. בעי אביי, מתנתו מאי? רב יימר אמר, אין מתנתו מתנה. מר בר רב אשי אמר, מתנתו מתנה. אפכוה ושדרוה לקמיה דרב מרדכי, א"ל, זילו אמרו לבר מר - לאו הכי הוה עובדא כי הוה קאי מר חד כרעיה אארעא וחד כרעיה אדרגא, ואמרנא ליה מתנתו מאי, ואמר לן מתנתו מתנה, אחת מתנת שכיב מרע ואחת מתנת בריא אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת: מתני'. אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום - כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום, מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום, עמוד ב בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום, מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום. ר' יוסי אומר, גזל גמור. מציאת חרש שוטה וקטן - יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום. ר' יוסי אומר, גזל גמור. עני המנקף בראש הזית - מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום. ר' יוסי אומר, גזל גמור. אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה, מפני דרכי שלום: גמ'. מנה"מ? אמר רב מתנה, דאמר קרא (דברים לא ט) 'ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי' - אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו? אלא כהן ברישא והדר לוי. רבי יצחק נפחא אמר, מהכא, (דברים כא ה) 'ונגשו הכהנים בני לוי' - אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו? אלא כהן ברישא והדר לוי. רב אשי אמר, מהכא, (דברי הימים א כג יג) 'בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים'. ר' חייא בר אבא אמר, מהכא, (ויקרא כא ח) 'וקדשתו' - לכל דבר שבקדושה. תנא דבי רבי ישמעאל, 'וקדשתו' - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. א"ל אביי לרב יוסף, מפני דרכי שלום? דאורייתא היא! א"ל, דאורייתא ומפני דרכי שלום. כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא, דכתי' (משלי ג יז) 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'! אלא אמר אביי, לכדמר, דתניא, 'שנים ממתינין זה לזה בקערה, שלשה אין ממתינין, הבוצע הוא פושט ידו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו - הרשות בידו', ואמר מר עלה, לא שנו אלא בסעודה, אבל בבהכ"נ לא, דאתו לאינצויי. אמר רב מתנה, הא דאמרת בבהכ"נ לא - לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, אבל בשני ובחמישי – לא. איני? והא רב הונא קרי בכהני בשבתות ויו"ט? שאני רב הונא דאפילו רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דא"י מיכף הוו כייפי ליה. אמר אביי, נקטינן, אין שם כהן - נתפרדה חבילה. ואמר אביי, נקטינן, אין שם לוי - קורא כהן. איני? והאמר רבי יוחנן, כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון, לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם? כי קאמרינן באותו כהן. מ"ש לוי אחר לוי דאיכא פגם שניהם, דאמרי חד מינייהו לאו לוי הוא, כהן אחר כהן נמי אמרי חד מינייהו לאו כהן הוא? כגון דמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן הוא. ה"נ דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא! אלא אמרי ממזרת או נתינה נסיב ופסליה לזרעיה, הכא נמי אמרי גרושה או חלוצה נסיב ואחליה לזרעיה! סוף סוף לוי מי קא הוי? ולמאן, אי ליושבין - הא קא חזו ליה, אלא ליוצאין. שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו, אחריהן