מסכת קידושין דף יד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 14]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257463 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257382 קידושין דף יד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א (דברים כה ה) 'יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה'. ואימא לכולה מילתא כאשה? לא סלקא דעתך, דתניא 'יכול יהו כסף ושטר גומרים בה כדרך שהביאה גומרת בה? תלמוד לומר (דברים כה ה) 'ויבמה' - ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרים בה'. ואימא מאי 'ויבמה' - דבעל כרחה מיבם? אם כן לימא קרא 'ויבם'? מאי 'ויבמה'? שמעת מינה תרתי: בחליצה: מנלן? דכתיב (דברים כה י) 'ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל' - כיון שחלץ בה נעל הותרה לכל ישראל. האי 'ישראל' להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה 'בישראל - בב"ד של ישראל ולא בבית דין של עובדי כוכבים'? תרי 'בישראל' כתיבי. ואכתי מיבעי ליה לכדתניא 'אמר רבי יהודה, פעם אחת היינו יושבים לפני ר' טרפון ובאתה יבמה לחלוץ ואמר לנו ענו כולכם ואמרו חלוץ הנעל חלוץ הנעל'? ההוא מ'ונקרא שמו' נפקא: ובמיתת היבם: מנלן? ק"ו, ומה אשת איש שהיא בחנק - מיתת הבעל מתירתה, יבמה שהיא בלאו - לא כל שכן? מה לאשת איש שכן יוצאה בגט, תאמר בזו שאינה יוצאה בגט? הא נמי יוצאה בחליצה! אלא מה לאשת איש שכן אוסרה מתירה? אמר רב אשי, הא נמי אוסרה מתירה - יבם אוסרה יבם שרי לה. ותהא אשת איש יוצאה בחליצה מק"ו, ומה יבמה שאינה יוצאה בגט - יוצאה בחליצה, זו שיוצאה בגט - אינו דין שיוצאה בחליצה? אמר קרא (דברים כד) 'ספר כריתות' - ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה. ותהא יבמה יוצאת בגט מקל וחומר, ומה אשת איש שאין יוצאה בחליצה - יוצאה בגט, זו שיוצאה בחליצה - אין דין שיוצאה בגט? אמר קרא (דברים כה ט) 'ככה', ו'ככה' עיכובא. וכל היכא דאיכא עיכובא לא דרשי ק"ו? והא יוה"כ דכתיב (ויקרא טז ח) 'גורל' ו'חוקה', ותניא '(ויקרא טז ט) 'ועשהו חטאת' - הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת; שיכול והלא דין הוא, ומה במקום שלא קידש הגורל - קידש השם, מקום שקידש הגורל - אינו דין שיקדש השם? ת"ל 'ועשהו חטאת' - הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת', וטעמא דמעטיה קרא, הא לאו הכי דרשינן קל וחומר אע"ג דכתיב ביה חוקה? אמר קרא (דברים כד א) 'לה' - לה ולא ליבמה. ואימא 'לה' – לשמה? תרי 'לה' כתיבי. ואכתי מיבעי ליה חד 'לה' לשמה, ואידך 'לה' - ולא לה ולחבירתה? אלא אמר קרא (דברים כה ט) 'נעל' - נעל אין, מידי אחרינא לא. והאי 'נעל' להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתניא ''נעלו' - אין לי אלא נעלו, נעל של כל אדם מנא ליה? ת"ל 'נעל' 'נעל' ריבה', א"כ מה ת"ל 'נעלו' - נעלו הראוי לו, פרט לגדול שאין יכול להלך בו, פרט לקטן שאין חופה את רוב רגלו, פרט עמוד ב למסולים שאין לו עקב'? אם כן ניכתוב קרא 'נעל'? מאי 'הנעל'? שמעת מינה תרתי: מתני'. עבד עברי נקנה בכסף ובשטר, וקונה עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף. יתירה עליו אמה העבריה, שקונה את עצמה בסימנין. הנרצע נקנה ברציעה, וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון: גמ'. עבד עברי נקנה בכסף, מנלן? אמר קרא (ויקרא כה נא) 'מכסף מקנתו' - מלמד שנקנה בכסף. אשכחן עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים, הואיל וכל קנינו בכסף; נמכר לישראל מנלן? אמר קרא (שמות כא ח) 'והפדה' - מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה. אשכחן אמה העבריה, הואיל ומיקדשה בכסף מיקניא בכסף; עבד עברי מנלן? אמר קרא (דברים טו יב) 'כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים' - מקיש עברי לעבריה. אשכחן מכרוהו ב"ד, הואיל ונמכר בעל כורחו; מוכר עצמו מנלן? יליף (דברים טו יח) 'שכיר' (ויקרא כה מ) 'שכיר'. הניחא למאן דיליף 'שכיר' 'שכיר', אלא למאן דלא יליף 'שכיר' 'שכיר' מאי איכא למימר? אמר קרא (ויקרא כה מז) 'וכי תשיג' - מוסף על ענין ראשון, וילמד עליון מתחתון. ומאן תנא דלא יליף 'שכיר' 'שכיר'? האי תנא הוא, דתניא, 'המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש - מכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לשש, המוכר עצמו אינו נרצע - מכרוהו ב"ד נרצע, מוכר עצמו אין מעניקים לו - מכרוהו ב"ד מעניקים לו, המוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית - מכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה כנענית, רבי אלעזר אומר - זה וזה אינו נמכר אלא לשש, זה וזה נרצע, וזה וזה מעניקים לו, וזה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית'; מאי לאו בהא קמיפלגי, דתנא קמא לא יליף 'שכיר' 'שכיר' ור"א יליף 'שכיר' 'שכיר'? אמר רב טביומי משמיה דאביי, דכולי עלמא יליף 'שכיר' 'שכיר', והכא בהאי קרא קמיפלגי. מאי טעמא דתנא קמא דאמר מוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש? מיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין (דברים טו) 'ועבדך שש שנים' - זה ולא מוכר עצמו. ואידך, 'ועבדך' - לך ולא ליורש. ואידך, 'ועבדך' אחרינא כתיב. ואידך, ההוא להרצאת אדון הוא דאתא. מאי טעמא דתנא קמא דאמר מוכר עצמו אינו נרצע? מדמיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד (שמות כא ו) 'ורצע אדניו את אזנו במרצע' - אזנו שלו ולא אזנו של מוכר עצמו.