מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין בהקבלת פני רבו בחוה"מ סוכות אצל רשכבה"ג מרן הגאון רבי דב לנדו

התמלול באדיבות דברי חמד, לקבלת התמליל המלא שלחו מייל לדברי חמד - a0527642209@gmail.com מרן פוסק הדור הגר"י זילברשטיין שליט"א עלה במוצאי יו"ט ראשון סוכות תשפ"ו, להקביל פני מנהיג הדור רבינו מרן הגר"ד לנדו שליט"א, בשיחתם דנו ברתחא דאורייתא בין הדברים האם ישמעו למחלל שבת שמבקש שיתקעו לו בשופר. עקב קוצר המקום הובא כאן תמליל חלקי: פוה"ד הגרי"ז: אני רואה שעצרה מכונית בראש השנה, למעלה על הגג של הרכב יש סירה (אוניה קטנה), נוסעים לים הגדול, לטייל..., וראו שאני מחזיק את השופר, וביקשו ממני שאתקע להם בשופר. רבינו: רק לרבנים יש כאלה שאלות... הגרי"ז: גם לא..., אמרתי לו שיחכה, ואני רצתי לרבי מיכל פיינשטיין, הרב אולמן: זה היה לפני שנים, אז הרב רץ לר' מיכל לשאול מה לעשות רבינו: אההה, זה סיפור ישן... הגרי"ז: לפני חמישים שנה... רבינו: לא נורא... הגרי"ז: ר' מיכל שמע, והקריא לי רמב"ם, ואמר לי תראה את הרמב"ם, ותתקע להם... רבינו: רמב"ם? איפה הרמב"ם? הגרי"ז: באגרת השמד, שם הוא כותב בזה הלשון: "וגם אין ראוי להרחיק מחללי שבת ולמאוס אותם, אלא מקרבם ומזרזם לעשות מצוות. וכבר פירשו חז"ל שהפושע שפשע ברצונו, כשיבא לביהכ"נ להתפלל, מקבלים אותם. ואין נוהגים בהם מנהג בזיון וסמכו ע"ז מדברי שלמה לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב (משלי ו, ל), אל יבוזו לפושעי ישראל שבאים בסתר לגנוב מצוות", עכ"ל רבינו הרמב"ם. רבינו: יש חילוק, הרמב"ם מדבר על אנשים מאמינים, רק הם רשעים. פה הוא לא מאמין בכלל, תקיעת שופר זה רק... הוא לא יודע מכלום. הגרי"ז: שאלתי אותו, אז הוא אמר לי, אתה לא מאמין, אני מאמין יותר מהרב... רבינו: זה דברי סרק... הגרי"ז: אבל הוא בא מחוץ לארץ רבינו: הוא היה בן עדות המזרח או אשכנזי? הגרי"ז: אשכנזי מרוסיה... רבינו: אז הוא סתם מדבר, זה דברי סרק, אני אומר מה שאני חושב, אני לא אומר לגבי מה שעשיתם... הגרי"ז: ר' מיכל הביא שהחפץ חיים אמר שיצא גזירה ברוסיה שהיהודים חייבים לעזוב את נכסיהם שבמוסקבה ולנדוד לערי השדה, היתה אפשרות להשתמד, ואז היה אפשר להמשיך לגור במוסקבה. והיו רבים שוויתרו על כספם ורכושם ויצאו לנדוד בערי השדה, ביניהם היו מחללי שבתות. אז אמר החפץ חיים זצ"ל, איך אפשר לומר עליהם שמחללי שבתות הם ודינם כעכו"ם, אילו היו עובדי ע"ז, הרי לא היו צריכים לנטוש את רכושם וליהפך לעניים מרודים?! רבינו (לאחר עיון בכתבי רבי יצחק): זה משהו אחר לגמרי, זה משהו אחר, אני לא רוצה להאריך, זה משהו אחר. יותר מזה אני לא רוצה להגיד. הגרי"ז: אז הרב אומר לא לתקוע להם? הרב אולמן: אז הרב אמר שיש חילוק, עכשיו השאלה לתקוע או לא? רבינו: אני רק אמרתי דברים, אולי אני טועה... הגרי"ז: הרב לא טועה, רבינו בענוותנותו: הו הו, אני טועה... הגרי"ז: הרב לא טועה... רבינו: מי שלא טועה, אז הוא טועה כל הזמן, כל אדם טועה... אין אדם שלא טועה הגרי"ז: אבל בדברים ששואלים את הרב... רבינו: טועים, טועים בגמרא, טועים בפשט, זה לא נורא אם טועים, העיקר להודות בטעות... זה עיקר חשוב. החזו"א כותב על עצמו שהוא מלא טעויות, ואין הטעות מכרעת את כבוד הלומד, זה לשון החזו"א, טעות זה לא נורא... אם אדם לא מודה על האמת, כשהוא יודע שהאמת לא כך, זה העיקר מה שחשוב... הגרי"ז: למעשה, ר' מיכל אמר לי לתקוע, הרב אולמן: הוא שואל מה הרב היה עושה במצב כזה רבינו: מה הייתי עושה? החפץ חיים אמר פעם בהזדמנות, זה טוב שאנחנו לא רבנים, סליחה... הגרי"ז: מה סליחה, אני שומע את זה באימה ופחד... רבינו: זה אני שמעתי מהנכד של החפץ חיים... הרב הגדול חפץ חיים אמר ככה, הרב הגדול שהיה גדול במה? מה כתוב בהסכמה של ר' בן ציון מינסק על הח"ח, מה כתוב עליו? משנה ברורה חלק א, איפה יש משנ"ב? מה היה הח"ח, צדיק גדול, נכון, אבל היה יותר מזה משהו... ר' בן ציון מינסקר, מה הוא כותב על החפץ חיים, מעמיק נפלא ביושר העיון... ומה כותב המהרש"ם על החפץ חיים? כאן כתוב, אפשר לקרוא 'ספר משנ"ב על או"ח כל רואהו יכיר עוצם יגיעתו לאמיתתה של תורה'. זה כותב המהרש"ם הגרי"ז: מויראדיג... רבינו: טאקע (באמת) מויירדעיג... עכשיו אני רוצה לשאול הלכה למעשה, לפי דעת הרב, מה הייתי צריך לעשות, לא לתקוע? רבינו: אני לא יודע, אני ממש לא יודע. אני שומע וזה מביך אותי השאלה. הגרי"ז: אם את הרב מביך, מה אני יעשה כבר, הרי אני רב של המקום? רבינו: ה' נותן סייעתא דשמיא לרבנים, הרבנים יש להם סייעתא דשמיא, זה אמר החזו"א, לא אני אומר את זה... הגרי"ז: ר' מיכל אמר לי לתקוע... רבינו: אז הוא אמר... הגרי"ז: אז אני קיימתי את דבריו... רבינו: אז עשיתם טוב! רבינו: אתם בעצמכם תקעתם? הגרי"ז: אני הייתי שם, ואמרתי למישהו אחר לתקוע... לבעל תוקע שיודע לתקוע. כך אמרתי, רק היתה בעיה אחת, עם ברכה או בלי ברכה. רבינו: יכול להיות, אני לא מדבר על הברכה, יכול להיות שהיה צריך לתקוע, כי אם לא זה היה חילול השם, זה היה חילול השם אם לא היו תוקעים, חילול השם גדול... ברכה הוא לא חייב לעשות... השאלה כמה הוא היה צריך לתקוע, היה מספיק לתקוע מעט, לא הרבה, בשביל חילול השם, ההוא לא יודע את כל הדינים... הגרי"ז: אני יגיד לרב מה שאני עשיתי, אני רוצה לשאול את הרב אם עשיתי טוב, רבינו: אני רוצה לשמוע.... הגרי"ז: אמרתי לו, אקריא לך מה שכתוב בשו"ע, בשו"ע כתוב שאדם שרוצה ללמד את אחרים, יכול להגיד את הברכות עם שם הוי"ה... [כוונת רבינו לדברי המשנ"ב (סימן רטו ס"ק יד) לגבי רב המלמד תינוקות ברכות כתקנן, שיכול הרב להזכיר השם כדי ללמד להתינוק הברכות, שהרי על כרחך אנו צריכים ללמוד עמהם כדי לחנכם בלימוד התורה ובקיום המצוות (וכמו דכתיב, ולמדתם אותם את בניכם וגו'), יעו"ש]. מה אומר הרב? רבינו: אם הרב אמר, זה בסדר..., עיצה מצוינת! הגרי"ז: גיוולעדיג... רבינו: לרבנים יש סייעתא דשמיא, זה אני יודע, זה לא אני המצאתי את זה... הגרי"ז: תודה רבה לרב. רבינו: ה' ישמור שנעשה רק דברים טובים, אני מאחל לרב שיהיה לו שאלות רק כאלה שיוכל לענות ולהנחות את האחרים.