רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הג"ר משה הלל הירש בישיבת אור אלחנן בירושלים. שבט תשפ"ה.

אהבתם את הסרטון - תעשו לייק לחץ על הרשמה למינוי כדי להתעדכן על סרטונים חדשים ומעניינים - ההרשמה בחינם תכתבו תגובה מה דעתכם על הסרטון. You liked the video - Like Click Subscribe to Subscribe to stay up to date on new and interesting videos - Free Registration Write a comment What you think of the video. התמלול המלא ממשא הרב משה הלל הירש: פרשת השבועה שנקרא בשבת אי"ה על "נעשה ונשמע". חז"ל אומרים כששמע הקב"ה שאמרו "נעשה ונשמע" מיד אמר ויקחו לי תרומה, נעשה המשכן, ושכנתי בתוכם. וצריך לבאר מה הקשר בין "נעשה ונשמע" למשכן. ונחשוב מה הענין "נעשה ונשמע" בצורה פשוטה. אומות העולם היו צוחקים עליהם, שזה פזיזות לקחת דבר כזה שלא יודעים מה הענין בזה, כמבואר בגמ' (שבת פ"ז ע"א). אם אדם יודע מה שכתוב בתחילת המסילת ישרים "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנאות מזיו שכינתו" - וזה כל התכלית של האדם, וזה צריך להתברר ולהתאמת אצל האדם, "שזה התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא". הדרך להגיע לזה בעוה"ז, זה ע"י תורה ומצוות. ממילא שהקב"ה בא לכלל ישראל אני יתן לכם את התדרך איך להגיע למטרה הזו, ע"י התורה והמצוות איך האדם יכול לשאול שאלות, הרי בלי ממימוש המטרה לא שווה לי כל החיים, א"כ מה שיביא זה בסדר, כי כל החיים שלי זה להגיע לידי קירבה להקב"ה, ובלא"ה אין כל שום ענין לחיות. (אם אדם צריך איזו תרופה כדי להציל את החיים שלו, מה שיביאו לו הוא יקבל בשביל להציל את החיים שלו גם בלי שהוא מבין איך זה מציל אותו). המעלה של "נעשה ונשמע" זה הרצון והכרה שכל החיים שלי בלי דביקות בה' זה לא שווה כלום, ודביקות בה' זה כל החיי שלי. בשעת החורבן אנחנו יודעים שלמדו תורה אבל לא ברכו בתורה תחילה, והב"ח מסביר שזה סימן שהיה לה אי חשיבות ביחס לתורה. והשאלה נשאלת וודאי שאין זה ראוי להחסיר בחשיבות התורה, אבל למה זה סיבה לחורבן. אלא הענין הוא כך, שהמטרה שלנו היא להגיע לקירבה להקב"ה, וכבר כתב הרמח"ל בדרך ה' (ח"א) "ואמנם אמצעי א׳‎ נתן לנו האל ית׳‎ שמדריגתו למעלה מכל שאר האמצעיים המקרבים האדם אליו והוא תלמוד התורה". ע"י ת"ת זה מביא קירבת ה' יותר מכל המצות, וא"כ איך ייתכן שלא החשיבו את התורה, הרי זה כל תכלית החיים להגיע לידי קיברה להקב"ה ע"י ת"ת, ואיך זה שלא החשיבו את התורה. והתשובה שזה לא היה תכלית של החיים היה כתלית אחרת, הבעיה היא שלא היה רצון להיות קרוב להקב"ה, ומה שלא החשיבו את התורה זה סימן לכך שלא רצו את הקב"ה. ובגמ' בשבת (ק"ד ע"א) כתוב "אותי תעב אני אתאוה לו", אם אני אצלם כתעובה אני ירצה אותם? עוד איתא שם "בי לא חשק שמי יחול עליו", אם לא רוצים אותי אני יהיה יחד איתם. ע"י זה שלא החשיבו את התורה זה היה סימן שלא היה רצון לקרבה להקב"ה, והקב"ה אומר אם כך אני לא רוצה אתכם. וזה היה סילוק שכינה, וכשיש סילוק שכינה זה כבר חורבן. לכן כשהקב"ה שמע את "נעשה ונשמע", שמע שכלל ישראל רוצים את הקב"ה, שזה תכלית "הנעשה ונשמע", מיד "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", אני יתקרב אליכם אני יהיה איתכם יחד, אם אתם רוצים אתי אני אבא אליכם. זה החיוב שלנו לדעת כמה זה חשוב תורה בשבילנו, כתוב ברבינו יונה, "יראת ה' ראשית דעת חכמה מוסר אוילים בזו" (משלי פ"א פסוק ז'). ופירש הרבינו יונה וז"ל "תחלת כל דעת תלמוד לנפשך יראת ה' יתברך, כי החכמה והמוסר אוילים בזו שאין להם יראת השם ואינם יקרים בעיניהם, ולא תצליח בלימוד החכמה אם איננה יקרה בעיניך, ולא תתקים בידך, ונאמר "נחלתי עדותיך כי ששון לבי המה". צריך יראת שמים שמביא חשיבות בתורה, וזה מביא הצלחה, ונאמר "נחלתי עדותיך כי ששון לבי המה", שע"י זה שמחשבים את התורה יש שימחת התורה, לפי עריבות בטירחה וחיפושה "תפקחנה עיני השכל". (פ"ב פסוק ד'). זה הלימוד מה שכל אחד צריך לדעת כל בן תורה צריך לדעת, לדעת שיראת שמים מביא חשיבות, ואם יש חשיבות יש שמחה וממילא תפקחנה עיני השכל. וזה החיוב שכל אחד ואחד צריך לדעת, ובפרט בזמן הזה היום שכולם באים נגד עולם התורה, עולם התורה צריך הרבה להתחזק להחשיב את התורה. בא סוף הזמן, עכשיו ערב ערב ערב סוף הזמן, צריך להתאמץ עד הסוף להחשיב את התורה וממילא אין סוף זמן. רבי דוד פוברסקי אמר שאין סוף זמן, יש זמן ואח"כ בין הזמנים בלי דבר שמפסיק באמצע. יש כל זמן זה זמן עד סוף. מי שלא לומד הוא לא רק מתבטל מהתורה, אלא הוא מוריד בחשיבות התורה אצלו, זה חסר בהכרח בחשיבות ובשמחה בתורה, אם יש בטלה חסר בחשיבות בהכרח. ואדרבה אם בזמן שחסר ללמוד מתחזקים לא רק שיש התעלות בלימוד אלא גם מחזקים את החשיבות בתורה, וזה גורם לנו יותר סייעתא דשמיא שמחה ויותר הצלחה. הקב"ה יתן לכל אחד ואחד סיעתא דשמיא גדולה שיהיה לו חשיבות בתורה, ושמחה ובעז"ה תקפחנה עיני השכל. וכל אחד יעשה שטייגען עד הסוף.