הרב אריה שפירא - שיעור לנשים | דרך השם | 09 חלק א סוף פרק ב | הגדרת מהות הטוב ומהות הרע - תשפה

סיכום שיעור: "דרך ה'" - חלק א', סוף פרק ב' מבוא: תכלית הבריאה וייחוד האדם (0:00 - 1:45) השיעור מתחיל בסיכום הנקודות המרכזיות מפרקים קודמים של "דרך ה'" לרמח"ל, תוך הדגשת התכלית היחידה לבריאת העולם: לאפשר לנברא (האדם) להשיג את הטוב האמיתי באמצעות בחירה חופשית. נלמד היחס בין עבודה ושכר, כאשר העבודה היא המכשיר לשלמות השגת השכר. הבחירה החופשית שניתנה לאדם מוכיחה את מרכזיות המין האנושי בבריאה, שכן רק דרכו מתקיימת התכלית העיקרית – השגת השלמות האמיתית – ושאר הנבראים טפלים לו. הגדרת "ענפי הטוב" ו"ענפי הרע" (1:45 - 4:23) הרמח"ל מסיים את הפרק בשאלה מהם "ענפי הטוב" ו"ענפי הרע" בעולמנו, וכיצד נאחוז ב"עץ החיים". בניגוד לתפיסה הפשטנית שמצוות ועבירות הן מהות הטוב והרע, הרמח"ל מציע רובד עמוק יותר. מצוות ועבירות הן אמצעים לקירוב אל הטוב ולהרחקה מהרע, אך אינן מהות הטוב או הרע עצמן. הרמח"ל מציג שתי מהויות של טוב ושתי מהויות של רע: מהות הטוב: השכלה ומידות טובות. מהות הרע: חומר ומידות רעות. ההבחנה הזו חיונית להבנת הדרך שבה אנו בוחרים בין טוב לרע בעולם העבודה (העשייה). "השכלה מול חומר": הבחירה המהותית (4:23 - 20:04) השיעור מתמקד בהבחנה בין "השכלה" ל"חומר". "שכל" אינו כישרון או ידע, אלא "הערת הנשמה". הוא כלי שאין בו טעות, הארה אבסולוטית המכוונת את האדם לדרכו הנכונה והתכליתית. לעומת זאת, החומר הוא חשוך ודרוש רק את קיומו ואת מילוי צרכיו הביולוגיים והנפשיים (כמו שובע, ביטחון, כבוד והערכה). החומר רוצה שנהיה רגועים, בטוחים וללא דאגות. הצרכים הללו, בחלקם משותפים לבעלי חיים ובחלקם ייחודיים לאדם. הנפש, בהיותה אינה בררנית, תובעת את סיפוקם. אך האדם אינו מורכב רק מהשכל והחומר. קיים מרכיב שלישי: ה"נחש" (היצר הרע). הנחש מספק "כיסויים" ו"צידוקים" לצרכי החומר, ומאפשר לאדם לבחור ברע. לדוגמה, כאשר אדם רעב, השכל ינחה אותו לאכול אוכל בריא וכשר, אך הנחש יספק צידוקים לאכול דבר אסור או מזיק ("כולם אוכלים את זה, זה בסדר"). ה"שוחד" (התאווה) מעוור עיניים ומסלף את דברי הצדיקים. מלחמת החיים שלנו היא בין הקשבה לשכל לבין ההיגררות אחר החומר המוטעה. החומר עצמו אינו רע, אך הוא הטריגר לצידוקים שהנחש מציע, המובילים אותנו לסטות מהשכל. הרמח"ל מדמה את העולם הזה ל"לילה" במסילת ישרים, שבו החומר מטה אותנו ומסמא את עינינו, עד כדי כך שאיננו רוצים להיחשף לאמת מחשש שתחייב אותנו לצאת מאזור הנוחות. המצפון, שהוא "נורת אזהרה" מהשכל, מושתק על ידי הצידוקים הללו. המצב הקשה ביותר הוא כאשר החושך מבלבל את האדם ומראה לו שהרע הוא טוב, ושמה שמר הוא מתוק ולהיפך (כדברי ישעיהו הנביא). במצב כזה, האדם משוכנע שהוא פועל נכון, ואף עשוי להאמין שהוא מקיים מצווה, בעודו בדרך הרעה. הבחירה שלנו היא האם אנו מוכנים לבוא בענווה, בזהירות ובחשש, ולשאול שוב ושוב האם מעשינו נכונים, מתוך רצון טהור להיות קשובים לשכל ולקבל סיעתא דשמיא. שאלות ותשובות (20:04 - 29:58) השיעור ממשיך במענה לשאלות הקהל: מצווה מול מהות הטוב: הרב מסביר שמצווה היא אמצעי לחיבור לנצח ולקידוש העולם, אך היא אינה השלמות המהותית עצמה. השלמות טמונה בצו האלוקי ובהיכנעות אליו, לא בחפץ המצווה. הבחנה בין השכל לבין פיתוי הנחש: קשה לזהות באופן מוחלט, אך ההטיה מגיעה כאשר הלב חומד (בעיקר בענייני ממון ועריות) והנחש מספק צידוקים להתיר את האסור. בתי דין מוכיחים זאת – שני הצדדים משוכנעים שהם צודקים, עקב השוחד (התאווה) המעוור את העיניים. התעלמות מהחומר: התעלמות מצרכי החומר היא טעות, שכן באנו לעולם לתקן ולהעלות את החומר. יש לקחת אחריות גם על הצרכים הגשמיים. מהו הנחש? הנחש של ספר בראשית היה בריאה ייחודית שנועדה לאזן את בחירת אדם הראשון. בעולם המתוקן פחות, הרע כבר מוטבע בסדרי העולם ובמציאות, והוא מספק לנו "היתרים" מובנים לכל צורך ותאווה, המונעים מאיתנו להיות קשובים לשכל. רגש טבעי מול השכל: הרגש הטבעי שלנו הוא ביטוי לצרכי הנפש, ולא להערת השכל. השכל הוא הארה עליונה המכוונת את האדם, והשאלה היא האם אנו בוחרים להקשיב לה. שכל כ"צלם אלוקים": ניתן להתייחס לשכל כ"צלם אלוקים" בלשון התורה, או כ"סופר אגו" המוסרי בפסיכולוגיה המודרנית – הכוח המיוחד באדם שמראה לו את הדרך הערכית והנכונה.