תיעוד מביקור חג שערך מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין במעונו של רשכבה"ג מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א

*כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו* *טללי אורה ושמחת התורה מתוך ביקור החג המרומם שערך מרן הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א במעונו של רשכבה"ג מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א* יום שלישי ב' דחוה"מ פסח תשפ"ה [נערך ע"י נכד מרן הגרי"ז שליט"א, הרה"ג ר' חיים מלין שליט"א באדיבות מערכת 'דברי חמד'] הגרי"ז: מורינו ורבינו, אפשר לשאול משהו? הגרד"ל: אני מוכן לשמוע, כולי אוזן... אוזן קשה להגיד, אלא האוזן של הנכד שלי, הוא הרמקול שלי... הגרי"ז: היה בית כנסת אחד גדול, שהיו שני מועמדים להיות החזן, אחד היה תלמיד חכם מופלג אבל היה נכה רגליים על כסא גלגלים, ולא יכול היה לעמוד רק לשבת, ואילו השני הוא אדם כשר שאינו ת"ח כמו הראשון אבל עומד על שני רגליו. באו לשאול את מי לבחור ולהעדיף? וכתבנו על כך בחשוקי חמד עמ"ס ברכות (דף ל ע"א), שבעצם לא ראוי לחולה היושב על כסא לעבור לפני התיבה ולהתפלל חזרת הש"ץ בישיבה, אלא אם כן אין אחר שיכול לעבור לפני התיבה. כך כתב בספר חסידים (סימן תשנו), וז"ל: 'זקן היה רגיל להתפלל ביום הכיפורים, שנה אחת לא היה חזק לעמוד (ולהתפלל בעמידה), אמרו מקצתם כיון שאין לנו כיוצא בו, מוטב להתפלל בישיבה. אמרו הזקנים כיון שאינו יכול לעמוד, יתפלל אחר אע"פ שאינו כ"כ הגון, פן ילמדו ממנו אחרים ויתפללו מיושב', עכ"ל. מבואר שאין ראוי להעמיד ש"ץ יושב, פן ילמדו ממנו אחרים ויתפללו מיושב. ומו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מוכיח מדברי השו"ע שתפילה מעומד היא מעיקרי הלכות תפילה, וראיה מהשו"ע (סימן צד ס"ט) שם נאמר, מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל, צריך לחזור ולהתפלל מעומד. ואינו צריך להוסיף בה דבר, עכ"ל. הרי דבתפילה במיושב חסר עיקר מעיקרי התפילה. ולכן הורה שלא לבחור בתלמיד חכם הנכה אלא בשני העומד על רגליו וראוי לעמוד לפני המלך. הגרד"ל: אני רוצה לראות את השו"ע בפנים... את הלשון, מה כתוב שם. הגרי"ז: ודאי, להוציא ולראות... בטח להביא, מה הספק בכלל. ההסתכלות של הרב שליט"א, היא גדולה מהסתכלות של אחרים... הגרד"ל: אתם משמחים את הבריות... הגרי"ז: אתם מסתכלים זה אחרת ממה שמישהו אחר מסתכל... מי לא יודע את זה?! הגרד"ל: אני צייתן... אני צייתן... לאחר עיון ממושך בשו"ע ומשנ"ב (סימן צד ס"ט) - הגרד"ל: להלכה זה לא ככה, לא פוסקים כמו השו"ע הזה... הרי המשנה ברורה כותב שם (ס"ק כז) 'ולדינא הסכימו האחרונים שאין צריך לחזור ולהתפלל שנית, וכן המנהג שאין עוברי דרכים שהתפללו בדרך במיושב חוזרין ומתפללין שנית...', הגרי"ז: הרי המשנה ברורה מסיים שם וכותב 'ומכל מקום אם הוא רוצה, יכול להתפלל שנית בתורת נדבה, אם הוא בטוח שיכון לבו בתפלתו'... הגרד"ל: זה דבר אחר, זה נדבה... הגרי"ז: אבל על דברים אחרים אין נדבה.... אז רואים שזה מעיקרי התפילה... הגרד"ל: אטו במוסף (שאין נדבה) גם יעשה ככה, אם הוא התפלל מוסף בישיבה, לפי השיטה הזו, או בשבת שאין נדבה, מה יעשה? השאלה מה שורש המחלוקת בין שני השיטות... הגרי"ז: מה גודל החיוב של עמידה בתפילה, הגרד"ל: השאלה איך להתייחס לשיטה שלא פוסקים אותה... הגרי"ז: אבל אנחנו דנים כעת איזה חזן לבחור, ואם רואים שמרן המחבר בבית יוסף סובר שצריך לחזור ולהתפלל, ולגבי חזן ת"ח לא מצאנו כזו שיטה. ומוכח שזה מעיקרי התפילה. הגרד"ל: כל שיטה זה נקרא צד?! הגרי"ז: תלוי מי זה, זה מרן השו"ע... הגרד"ל: אני שומע, הרבנים אומרים כך, מה אני יכול לומר. הגרי"ז: הרבנים אומרים שכשיש מחבר שאומר כך זה מלמד אותנו על מעלת הדבר, וצריכים להעדיף את החזן הזה. הגרד"ל: אפילו שיכתבו בלשון חריפה אחד נגד השני? הגרי"ז: סוף כל סוף זה מחבר... הגרד"ל: אתם אומרים חידוש... הגרי"ז: אני באתי לשאול את הרב, ולא להגיד... הגרד"ל: שואלים מי שיודע, אני לא יודע מה להגיד... אני רק אומר שזה נראה לי חידוש, שאם יש שיטה, אפילו שהיא נדחית בקול רעש גדול, ואף אחד לא מסכים לזה, אפשר ללמוד ממנה... הגרי"ז: אבל זה מרן השו"ע, זה לא סתם מאן דאמר... זה מרן... הגרד"ל: יש דברים כאלו שאנחנו עושים לא כמו מרן, ואנחנו נכשלים באיסור?... יש פסק לגבי פת שטבולה ביין אדום, שמברכים עליה מזונות. והמשנ"ב אומר שהלכה לא כך. מה עושים? הגרי"ז: כמו המשנה ברורה... הגרד"ל: למה? איך מותר נגד מרן? הגרי"ז: יש לומר, כשהמשנ"ב אומר מותר... אבל כאן אצלינו שני החזנים טובים, גם השני ת"ח אבל לא כמו הראשון, אז בשביל להעדיף את החזן השני – מספיק שיטה אחת. לאחר מכן סיפר מרן הגרד"ל שליט"א שני סיפורים נפלאים, כשלאחר מכן אמר: הגרד"ל: דבר אחד לא מובן לי, איך זה שהרבנים באים לבעלי בתים... הגרי"ז: תלוי מי הרב, ותלוי מי הבעל-בית... הגרד"ל: תגידו תירוץ, ואני מיד אדחה אותו... הגרי"ז: שהרב יסלח לי, זה לכבוד שמחת יום טוב כזה מה שהרב אומר... הגרד"ל: הרב אומר, אני שומע. תודה רבה, אני מודה לכם מאד. הגרי"ז: הקב"ה יזכה אותנו שהרב יאיר את עיני ישראל. הגרד"ל: אני גם זקוק לרפואה, באופן כללי... הגרי"ז: אבל העולם צריך את הרב, אם העולם צריך – אין חשבונות פרטיים... הגרד"ל: אם הרב אומר, זה טוב. אבל הרב רוצה לשמח את הבריות לא צריכים הוכחה לזה, כי משמח את הבריות זה אחד מהסימנים של תורה לשמה, הרב ודאי לומד תורה לשמה, אז ממילא לכן הרב משמח את הבריות... זה לא מוכח? הגרי"ז: כולנו נברך שהרב'ה יהיה בריא, שרבינו הראש ישיבה יהיה בריא וחזק, ונאמר אמן! יש פה ציבור כעת, זה לא פשוט, עוד פעם נגיד, שרבינו יהיה בריא וחזק להגדיל תורה ולהאדירה, אמן! הגרי"ז: אמן אמן, יישר כח, וכן למר, ואמרו אמן...