מסכת כתובות דף כב - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 22]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232896 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233007 כתובות דף כב להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א תרי ותרי נינהו, אי ערער דפגם משפחה - גלוי מלתא בעלמא הוא! לעולם אימא לך ערער דגזלנותא, וקאמרי הני ידעינן ביה דעבד תשובה. א"ר זירא, הא מלתא מרבי אבא שמיע לי, ואי לאו רבי אבא דמן עכו שכחתה - ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם, צריכין למיכתב 'במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי'. אמר רב נחמן בר יצחק, ואי כתב ביה 'שטרא דנן נפק לקדמנא בי דינא' תו לא צריך. ודלמא בית דין חצוף הוא, וכדשמואל, דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקרא ב"ד חצוף? דכתיב ביה 'בי דינא דרבנא אשי'. ודלמא רבנן דבי רב אשי כדשמואל סבירא להו? דכתיב ביה 'ואמר לנא רבנא אשי': מתני'. האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני – נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני - אינה נאמנת. אמרה נשביתי וטהורה אני – נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני - אינה נאמנת. ואם משנשאת באו עדים - הרי זו לא תצא: גמ'. א"ר אסי, מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה? שנאמר (דברים כב טז) 'את בתי נתתי לאיש הזה לאשה', 'לאיש' – אסרה, 'הזה' – התירה. ל"ל קרא? סברא היא, הוא אסרה והוא שרי לה! אלא כי איצטריך קרא לכדרב הונא אמר רב, דא"ר הונא אמר רב, מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה? שנאמר 'את בתי נתתי לאיש'. 'הזה' למה לי? מיבעי ליה לכדתני ר' יונה, דתני ר' יונה, 'את בתי נתתי לאיש הזה'; 'הזה' ולא ליבם. ת"ר, האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני – נאמנת. והא שוויה לנפשה חתיכה דאיסורא? אמר רבא בר רב הונא, כגון שנתנה אמתלא לדבריה. תניא נמי הכי, 'אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני - אינה נאמנת, ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת; ומעשה נמי באשה אחת גדולה שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה, ואמרה להם מקודשת אני, לימים עמדה וקידשה את עצמה, אמרו לה חכמים - מה ראית לעשות כן? אמרה להם, בתחלה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני, עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי; וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמי' באושא, ואמרו, אם נתנה אמתל' לדבריה נאמנת'. בעא מיניה שמואל מרב, אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני, מהו? אמר ליה, אף בזו - אם נתנה עמוד ב אמתלא לדבריה נאמנת. תנא מיניה ארבעים זימנין, ואפ"ה לא עבד שמואל עובדא בנפשיה. ת"ר, שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא. רבי מנחם בר יוסי אומר, תצא. אמר רבי מנחם בר יוסי, אימתי אני אומר תצא? בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת, אבל נשאת ואח"כ באו עדים - לא תצא. מכדי תרי ותרי נינהו, הבא עליה באשם תלוי קאי! א"ר ששת, כגון שנשאת לאחד מעדיה. היא גופה באשם תלוי קיימא! באומרת ברי לי. אמר רבי יוחנן, שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא שנים. אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת תצא. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר אביי, תרגמה בעד אחד; עד אחד אומר מת הימנוהו רבנן כבי תרי, וכדעולא, דאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, והאי דקאמר לא מת הוה ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים. אי הכי אפי' לכתחלה נמי? משום דרב אסי, דא"ר אסי, (משלי ד כד) 'הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך'; סיפא 'עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא נתגרשה', תרוייהו באשת איש קמסהדי, והאי דקאמר נתגרשה הוה ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים. רבא אמר, לעולם תרי ותרי נינהו, וראה ר' יוחנן דבריו של ר' מנחם בר יוסי בגרושין, ולא ראה במיתה. מ"ט? מיתה אינה יכולה מכחשתו, גרושין יכולה מכחשתו. ומי חציפה כולי האי? והאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת - חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה? הני מילי היכא דליכא עדים דקא מסייעי לה, אבל היכא דאיכא עדים דקא מסייעי לה - מעיזה ומעיזה. רב אסי אמר, כגון דאמרי עדים עכשיו מת, עכשיו גירשה; מיתה ליכא לברורה, גירושין איכא לברורה, דאמרינן לה, אם איתא דהכי הוה - אחזי לן גיטיך. תנו רבנן, שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא. שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה – הרי זו לא תנשא, ואם נשאת תצא.