מסכת מגילה דף כח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222329 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222360 מגילה דף כח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ולא ברכתי לפני כהן, ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה, דא"ר יצחק, א"ר יוחנן, אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה, ואמר ר' יצחק, כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה, כאילו אוכל טבלים; ולית הלכתא כוותיה. 'ולא ברכתי לפני כהן'. למימרא דמעליותא היא, והא א"ר יוחנן, כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כ"ג עם הארץ, אותו ת"ח חייב מיתה, שנאמר (משלי ח לו) 'כל משנאי אהבו מות', אל תקרי 'משנאי' אלא 'משניאי'? כי קאמר איהו בשוין. שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה, במה הארכת ימים? אמר להם, מימי לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה על מטתי קללת חברי, וותרן בממוני הייתי. 'לא נתכבדתי בקלון חברי', כי הא דרב הונא דרי מרא אכתפיה, אתא רב חנא בר חנילאי וקא דרי מיניה; א"ל, אי רגילת דדרית במאתיך – דרי, ואי לא - אתייקורי אנא בזילותא דידך לא ניחא לי! 'ולא עלתה על מטתי קללת חברי', כי הא דמר זוטרא כי הוה סליק לפורייה, אמר, שרי ליה לכל מאן דצערן. 'וותרן בממוני הייתי', דאמר מר, איוב וותרן בממוניה הוה, שהיה מניח פרוטה לחנוני מממוניה. שאל ר"ע את רבי נחוניא הגדול, (אמר לו,) במה הארכת ימים? אתו גווזי וקא מחו ליה. סליק יתיב ארישא דדיקלא, א"ל, רבי, אם נאמר (במדבר כח ד) 'כבש', למה נאמר 'אחד'? אמר להו, צורבא מדרבנן הוא, שבקוהו. א"ל, 'אחד', מיוחד שבעדרו. א"ל, מימי לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מדותי, וותרן בממוני הייתי. 'לא קבלתי מתנות', כי הא דר' אלעזר, כי הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה לא הוה שקיל, כי הוה מזמני ליה לא הוה אזיל; אמר להו, לא ניחא לכו דאחיה? דכתיב (משלי טו כז) 'שונא מתנות יחיה'. ר' זירא, כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה לא הוה שקיל, כי הוה מזמני ליה – אזיל; אמר, אתייקורי דמתייקרי בי. 'ולא עמדתי על מדותי', דאמר רבא, כל המעביר על מדותיו, מעבירין ממנו כל פשעיו, שנאמר (מיכה ז יח) 'נושא עון ועובר על פשע'; למי נושא עון? למי שעובר על פשע. שאל רבי את ר' יהושע בן קרחה, במה הארכת ימים? א"ל, קצת בחיי? אמר לו, רבי! תורה היא וללמוד אני צריך! א"ל, מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע, דאמר ר' יוחנן, אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר (מלכים ב ג יד) 'לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך'. ר"א אמר, עיניו כהות, שנאמר (בראשית כז א) 'ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות', משום דאסתכל בעשו הרשע. והא גרמא ליה? והאמר ר' יצחק, לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר (בראשית כ טז) 'הנה הוא לך כסות עינים'; אל תקרי 'כסות' אלא 'כסיית עינים'? הא והא גרמא ליה. רבא אמר, מהכא, (משלי יח ה) 'שאת פני רשע לא טוב'. בשעת פטירתו א"ל, [רבי,] ברכני! א"ל, יהי רצון שתגיע לחצי ימי. ולכולהו לא? אמר לו, הבאים אחריך בהמה ירעו? אבוה בר איהי ומנימן בר איהי, חד אמר תיתי לי דלא אסתכלי בכותי, וחד אמר תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי כותי. שאלו תלמידיו את ר' זירא, במה הארכת ימים? אמר להם, מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי במבואות המטונפות, ולא הלכתי ד"א בלא תורה ובלא תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא ששתי בתקלת חבירי, ולא קראתי לחבירי (בחניכתו), ואמרי לה (בחכינתו): מתני'. ועוד א"ר יהודה, בית הכנסת שחרב - אין מספידין בתוכו ואין מפשילין בתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא, שנאמר (ויקרא כו לא) 'והשמותי את מקדשכם', קדושתן אף כשהן שוממין. עלו בו עשבים, לא יתלוש, מפני עגמת נפש: גמ'. ת"ר, בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש, אין אוכלין בהן ואין שותין בהן עמוד ב ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהם, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ואין מספידין בהן הספד של יחיד, אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים. א"ר יהודה, אימתי? בישובן, אבל בחורבנן - מניחין אותן ועולין בהן עשבים, ולא יתלוש מפני עגמת נפש. עשבים מאן דכר שמייהו? חסורי מיחסרא והכי קתני, 'ומכבדין אותן ומרביצין אותן כדי שלא יעלו בהן עשבים, א"ר יהודה, אימתי? בישובן, אבל בחורבנן - מניחין אותן לעלות, עלו בהם עשבים - לא יתלוש מפני עגמת נפש'. א"ר אסי, בתי כנסיות שבבבל, על תנאי הן עשויין; ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש, ומאי ניהו? חשבונות. אמר רב אסי, בהכ"נ שמחשבין בו חשבונות, מלינין בו את המת. מלינין סלקא דעתך? לא סגי דלאו הכי? אלא לסוף שילינו בו מת מצוה: ואין ניאותין בהן: אמר רבא, חכמים ותלמידיהם מותרין, דאמר ריב"ל, מאי בי רבנן? ביתא דרבנן: ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים: כי הא דרבינא ורב אדא בר מתנה הוו קיימי ושאלי שאילתא מרבא, אתא זילחא דמיטרא, עיילי לבי כנישתא, אמרי, האי דעיילינן לבי כנישתא, לאו משום מיטרא, אלא משום דשמעתא בעא צילותא כיומא דאסתנא. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי, אי אצטריך ליה לאיניש למיקרי גברא מבי כנישתא מאי? א"ל, אי צורבא מרבנן הוא - לימא הלכתא, ואי תנא הוא - לימא מתני', ואי קרא הוא - לימא פסוקא, ואי לא - לימא ליה לינוקא אימא לי פסוקיך, א"נ נישהי פורתא וניקום: ומספידין בהן הספד של רבים: ה"ד הספידא דרבים? מחוי רב חסדא, כגון הספידא דקאי ביה רב ששת; מחוי רב ששת, כגון הספידא דקאי ביה רב חסדא. רפרם אספדה לכלתיה בבי כנישתא, אמר, משום יקרא דידי ודמיתא אתו כוליה עלמא. ר' זירא ספדיה לההוא מרבנן בבי כנישתא; אמר, [חסר בסוף הדף בגלל מגבלות מקום]