מסכת בבא מציעא דף כ - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava metsia 20]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=269972 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=270089 בבא מציעא דף כ להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א שמע מינה איתא לדשמואל, דאמר שמואל, המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו – מחול, ואפי' יורש מוחל. אביי אמר, אפילו תימא ליתיה לדשמואל - הכא במאי עסקינן? בששטר כתובה יוצא מתחת ידה. ורבא אמר, אי משום שטר כתובה - חיישינן לשתי כתובות! ואביי אמר, חדא, לשתי כתובות לא חיישינן, ועוד, שובר בזמנו טריף. אביי לטעמיה, דאמר עדיו בחתומיו זכין לו: מתני'. מצא איגרות שום ואיגרות מזון, שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וכל מעשה ב"ד - הרי זה יחזיר. מצא בחפיסה או בדלוסקמא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות - הרי זה יחזיר. וכמה אגודה של שטרות? שלשה קשורין זה בזה. רשב"ג אומר, אחד הלוה משלשה - יחזיר ללוה, שלשה הלוין מן האחד - יחזיר למלוה. מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו - יהא מונח עד שיבא אליהו. אם יש עמהן סמפונות - יעשה מה שבסמפונות: גמ'. מאי שטרי ברורין? הכא תרגמו שטרי טענתא. רבי ירמיה אמר, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד: וכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר: ההוא גיטא דאשתכח בי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה בשוירי מתא דעל רכיס נהרא, אמר רב הונא, עמוד ב חיישינן לשני שוירי. א"ל רב חסדא לרבה, פוק עיין, דלאורתא בעי לה רב הונא מינך! נפק דק ואשכח, דתנן 'כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר'. א"ל רב עמרם לרבה, היכי פשיט מר איסורא מממונא? א"ל, תרדא, שטרי חליצה ומיאונין תנן! פקע ארזא דבי רב. מר אמר משום לתאי דידי פקע, ומר אמר משום לתאי דידי פקע: מצא בחפיסה או בדלוסקמא: מאי חפיסה? אמר רבה בר בר חנה, חמת קטנה. מאי דלוסקמא? אמר רבה בר שמואל, טליקא דסבי: תכריך של שטרות או אגודה של שטרות וכו': ת"ר, כמה הוא תכריך של שטרות? שלשה כרוכין זה בזה, וכמה היא אגודה של שטרות? שלשה קשורין זה בזה. שמעת מינה קשר סימן! הא תני רבי חייא שלשה כרוכין זה בזה. אי הכי היינו תכריך! תכריך - כל חד וחד בראשה דחבריה, אגודה - דרמו אהדדי וכרוכות. מאי מכריז? מנין. מאי אריא תלתא, אפילו תרין נמי? אלא כדאמר רבינא טבעא מכריז, הכא נמי שטרי מכריז: רשב"ג אומר אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה וכו': דאי ס"ד דמלוין נינהו, מאי בעו גבי הדדי? דלמא לקיומינהו אזלי? דמקיימי. דלמא מידא דספרא נפיל? לא משהי איניש קיומיה בידא דספרא: שלשה שלוו מאחד יחזיר למלוה וכו': דאי ס"ד דלוין נינהו, מאי בעו גבי הדדי? דלמא למכתבנהו אזלי? דכתיבי בתלת ידי ספרי. ודלמא לקיומינהו אזלי? מלוה מקיים שטריה, לוה לא מקיים שטריה: אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות: אמר רב ירמיה בר אבא, אמר רב, סמפון היוצא מתחת ידי מלוה - אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול. לא מבעיא כתוב בכתב יד סופר - דאיכא למימר ספרא אתרמי ליה וכתב, אלא אפילו כתוב בכתב ידו – פסול, סבר, דלמא מתרמי ואתי בין השמשות וקא פרע לי, דאי לא יהיבנא ליה - לא יהיב לי זוזי; אכתוב אנא, דכי אייתי לי זוזי - אתן ליה. תנן 'אם יש עמהן סמפונות - יעשה מה שבסמפונות'? כדאמר רב ספרא שנמצא בין שטרות קרועין, הכא נמי שמצאו בין שטרות קרועין. ת"ש 'נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע - שטרות שניהם פרועין'? כדאמר רב ספרא שנמצא בין שטרות קרועין, הכא נמי שנמצא בין שטרות קרועין. ת"ש 'שבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצאנו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע'? אמר רב ספרא, שנמצא בין שטרות קרועין ת"ש 'סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו'? אימא 'יתקיים מחותמיו',