הרב אריה שפירא - מהות הביטחון חלק ב - תשפו

סיכום השיעור: מהות הביטחון – חלק ב' 1. יסוד הביטחון הביטחון בנוי על ההכרה שהקב"ה מובטח לישראל בטובו. האמירה ש"הקב"ה לא חייב לך כלום" – היא טעות חמורה. לאחר שברא את העולם, בחר בישראל וקשר איתם בריתות, הקב"ה כביכול "חייב" להם מצד התחייבותו הטובה, שכן דבר ה' לא ישוב ריקם. הביטחון נובע מהיות ה' "מוכרח המציאות" וגם "מוכרח הטוב". 2. ביטחון אינו אומר חוסר אתגרים הביטחון אינו מבטל קשיים, סבל או התמודדויות. אדם מאמין יכול לעבור תקופות כואבות – אך הוא נמצא תחת "חסות ה'", תחת שליטת הטוב המוחלט. ההבדל בין אדם בוטח לבין אדם מיואש – אינו במציאות החיים אלא בהרגשה אם הוא "תחת חסות". 3. "לא תירא מפחד פתאום" הטבע האנושי מלא דאגה. העולם מיטלטל ומפתיע. הביטחון מבטל את הדאגה הזאת – לא על-ידי טכניקות הרגעה אלא מתוך הכרה שכל המציאות מנוהלת על-ידי טוב מוחלט. 4. הגדרות הטוב הטוב שה' נותן הוא טוב אמיתי, אך צריך להבחין בין: טוב בעולם הזה – במסגרת עולם העבודה, שבו יש מקום לרע, לצמצום ולניסיון. טוב בעולם הבא – שבו הטוב מושלם. בכל זאת, גם בעולם הזה התורה מבטיחה טוב: שלום, פרנסה, ביטחון, וכו'. אין מקום לומר ש"עניות היא טובה" או "חולי הוא טוב". זהו עיוות. הטוב הוא מה שבני אדם מכירים כטוב – בתוך מסגרת העולם הזה. 5. האם החטאים פוגעים בביטחון אין דרך יהודית לחיות בפחד מתמיד שמא יש על האדם עוונות. הציור של "אני ודאי רשע ולכן אקבל פורענות" – הוא טעות גדולה. אדם צריך להיות ממוקד: יודע מהן עוונותיו מטפל בהם עושה תשובה וחוזר להיות "צדיק גמור" במובן המעשי. הערפל המתמיד – הוא כלי של היצר להרפות את האדם ולייאש אותו. 6. יהודי ממוצע הוא יהודי כשר אין חובה לחפש עוונות כל היום. אדם כשר מכיר את חולשותיו, מתמודד נקודתית, וממשיך הלאה. הפיכת כל היום לערפל של רשע–וצדיק היא טעות מחנכת ומהותית. 7. ביטחון לעומת אמונה המילים אינן העיקר – אפשר לקרוא לזה אמונה או ביטחון. העיקר לכסות את כל צורכי הנפש: הביטחון – ההרגשה שהעתיד בידיים טובות האמונה – הידיעה שכל הנהגת ה' נכונה המונחים פחות חשובים מהעיקרון: לסדר את חלקי הנפש ולבנות יסוד של השענות.