שו"ת רשכבה"ג מרן ראש הישיבה רבי משה הלל הירש שליט"א, כינוס רבותינו של האיחוד. תשרי תשפ"ה

שו"ת המלא מאת רבינו הגדול מרן ראש הישיבה ר' משה הלל הירש שליט"א, כינוס רבותינו של האיחוד. תשרי תשפ"ה תמלול חלקי: בעקבות ההוראה של רבותינו שלא לצאת לטיולים וכיו"ב בימים הללו, יש בחורים ששואלים, הרי כל מטרת ימי החופשה של אחרי סוכות, למרות שאין ימים שפטורים מתלמוד תורה, ובכל זאת תיקנו את הימים האלו כדי שילמדו יותר טוב בזמן חורף, וכעת שמבטלים למחצה לשליש ולרביע את הזמנים הללו, זה עשוי להשפיע לרעה על כל השטייגן של זמן חורף, ואם כך, כותב אחד הבחורים 'נמצא שכרו של ביטול הטיולים בהפסדו של השטייגן בזמן חורף'. זה היה בדרות האחרונים, שהיה מושג של בין הזמנים, שצריכים לנוח קצת כדי שיהיה תורה אחר כך, וזה הפעם הראשונה ששמעתי שה'טיול של בין הזמנים' גם כן נצרך לזה. איני חושב שר' ברוך בער עשה טיולים, ור' חיים עוזר וכל הגדולים לא עשו טיולים, והמון בחורים שלא עושים טיולים ולומדים טוב מאד, הצורך אינו הטיול, אלא הבין הזמנים, וזה ב"ה היה, וזה אינו שאלה. אמרו בשם רה"י שיש ענין של חילול ד', כשמטיילים בבין הזמנים, והיו כמה בחורים ששאלו, אם עושים את הדבר הנכון, למה נאמר שזה חילול ד', אם יבא ר"ל אדם חילוני, ויאמר 'מה זה המוזר הזה שאתם הולכים עם כובעים וחליפות', וכי נוריד את הכובעים והחליפות בגלל חילול ד', וכן אם יבוא מישהו אחר ויאמר 'חילול ד' שאתם הולכים עם פאות וזקן', אולי נלך בלי, אלא מה, שעד כמה שאנחנו עושים את הדבר הנכון, לא שייך לומר חילול ד', אם כך מה החשבון שההתנהלות שלנו בימים אלו הוא על חילול ד', אם באמת באופן עקרוני זה הדבר הנכון? ראש הישיבה מדבר הרבה על השתתפות בצער הציבור, וישנה שאלה שאף מבוגרים שואלים אותה, לא רק בחורים, אדם שרוצה לחזק בעצמו את הדרגה וההנהגה והבחינה הזו, ואינו מרגיש השתתפות, ואפילו כשזה קורה ממש בתוך הבני תורה הוא אומר שאם זה לא ממש מהקהילה שלי קשה לי מאד להרגיש השתתפות, אמנם הוא מבין שזה רצון ד', ורוצה לגדול ולהשתתף, אבל אין לו את זה, כיצד הוא יכול לחזק בתוכו את ההרגש של השתתפות עם הציבור, הן באופן כללי אצל כל יהודי, ועל אחת כו"כ כשזה אנשים שהם בני תורה, או קרובים לזה. כתוב ואהבת לרעך כמוך אני ד', אומר האבן עזרא, אני ד' הכוונה אני הקב"ה שברא שניכם, כלומר, כאילו את אחים, בנים לאבא אחד. עוד כתוב בחז"ל לגבי השתתפות, אמר רבי ינאי, מה התאומים הללו אם חשש אחד בראשו חבירו מרגיש, כך אמר הקב"ה כביכול עמו אנכי בצורה, זה הקב"ה כלפינו, ואנחנו כלפי כל אחד שני, הגדר צריך להיות שאנחנו כמו תאומים, אבל לכאורה, הקושיא היתה שאנחנו לא מרגישים את זה, כאן כתוב ששני אחים וודאי מרגישים. יש בכלל ישראל כח בעצם להיות כמו אחים, והסיבה שאין את זה הוא הרגשת האנוכיות 'אני', עד כמה שאדם מרגיש את האני, את האנוכיות, ממילא אני כבר לא הוא, ועד כמה שאדם עניו עם ביטול עצמי, אוטומטי נגרם את האחדות, ולא צריך לעבוד על זה, יש הרגשה. זה תשובה כללית כיצד אדם יכול לעבוד על הרגשה כלפי השני, כלפי כל יהודי שהוא אחיו, וע"י שמוריד את המניעה של הגאוה זה גורם את האחוה וההרגשה. בפועל יש עוד דרך, ע"י שישב ויצייר לעצמו את המציאות של השני, לצייר לעצמו כיצד נראה בית שר"ל אין אבא, ויש אמא אלמנה, ויתומים, שיצייר את זה לעצמו בחוש, וזה גם גורם, אבל סתם לחשוב 'פלוני מת, ואני מצטער' זה כלום, אלא צריך קודם כל לבטל את העצמיות, וזה יותר קשה, והיותר קל הוא ע"י ציור ממש. החידוש בדברי רה"י שאלמלא המניעות לא צריך כלום, שזה הדבר הטבעי כמו שני אחים. נכון. ורק אחרי המניעות יש את שני הדברים שרה"י הזכיר. כן. חשבנו לנצל את הבמה וההזדמנות הזו, לכמה שאלות שנוגעות לאורחותיו של בן תורה, של בחור ישיבה, לקראת זמן חורף תשפ"ה. השאלה הראשונה נוגעת בעיקר לבחורים בישיבות גדולות, אולי אפילו בחורים מבוגרים בישיבות גדולות, יש בחורים שמרגישים שהם כבר פחות או יותר יודעים ללמוד סוגיא, והם חושבים, ואפילו אומרים שזה די מיותר בשבילם להכנס לשיעורים, ומוסיפים עוד, 'ואם תמצי לומר שעדיין צריך לקבל – אדבר בלימוד מפעם לפעם עם רה"י, עם המשיב, עם הר"מ', ובשביל מה אני צריך להכנס לשיעורים. האם בחור שזו הרגשתו ראוי שיתנהל כך? הוא אומר 'פחות או יותר', אני חושב ש'פחות', כי למעשה, העובדא שאני ראיתי שתשעים אחוז לכל הפחות שראשי ישיבות או מגידי שיעורים ברמה גבוהה הם בחורים בעלי כשרונות גדולים בד"כ, גם כשהיו בישיבה, ובוודאי יכלו לטעון את הטענה הזו, אבל הם היו אלו שנכנסו לשיעורים בעיון, והם הם אלו שמצליחים אח"כ, כי ישנם המון דברים שבחור בגיל הזה עדיין לא מבין, יש עדיין סוגי סברות שעדיין אינו יודע, הרגשים עמוקים שעדיין אין לו, ואפילו דרך לדייק אין לו, איך לחדש דרך – אין לו, וכשהוא יושב בשיעור נכנס לו כל היסודות האלו איך לדייק ואיך לחדש מושגים חדשים, עמקויות חדשות, ואת זה מקבל על ידי שיעור, ולא יספיקם לבד. בחור שהוא בעל כשרון והוא מרגיש שהוא באמת בשטייגן ב"ה, אוטומטי הוא חושב שאני יודע את הכל, אבל זה טעות גדול מאד, ובעוד כמה שנים הוא בעצמו ירגיש את הטעות כמה שזה היה חסר לו, ומי שיהיה בתוך שיעור ירגיש כמה התווסף לו ע"י השיעור.