מסכת נזיר דף יז - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [nazir 17]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244540 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244604 נזיר דף יז להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א הכא במאי עסקינן? ביוצא ונכנס. איתיביה 'אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא - אלא טמא שנזר שביעי שלו עולה לו למנין ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו למנין', ואי ס"ד לא חיילא - אמאי עולה לו מן המנין? אמר מר בר רב אשי, מיחל כ"ע לא פליגי דחיילא, אלא כי פליגי למלקי - רבי יוחנן סבר כיון דחיילא לקי, ור"ל סבר לא לקי וחיילא. איתיביה ר' יוחנן לר"ל, 'מי שנזר והוא בבית הקברות - אפילו היה שם שלשים יום אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה', קרבן טומאה הוא דלא מייתי, הא מילקי לקי עליה! בדין הוא דליתני 'אינו לוקה', אלא משום דקא בעי למיתנא סיפא 'יצא ונכנס עולה לו מן המנין ומביא קרבן טומאה' - תנא רישא 'אינו מביא קרבן טומאה'. ת"ש, 'אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא - אלא שטמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין', הא למלקות - זה וזה שוין! א"ל, לא, לתגלחת זה וזה שוין. אבל לענין מלקות מאי? זה לוקה וזה אינו לוקה, ליתנייה! בתקנתיה קא מיירי, בקלקוליה לא קא מיירי. תא שמע, 'מי שהיה טמא ונזר - אסור לגלח ולשתות יין, ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים - הרי זה סופג את הארבעים'? תיובתא. בעי רבא, נזיר והוא בבית הקברות מהו, בעי שהייה למלקות או לא? היכי דמי? אילימא דאמרי ליה לא תינזור - למה לי שהייה? נזיר מאי טעמא לא בעי שהייה - דקא מתרי ביה, ה"נ קא מתרי ביה! עמוד ב אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל, ובא חבירו ופרע מעליו מעזיבה; כי גמירין שהייה בבית המקדש - אבל אבראי לא, או דלמא לא שנא? תיקו. בעי רב אשי, נזר והוא בבית הקברות טעון גילוח או לא? כי בעי תגלחת טהור שנטמא - דקא מטמא לנזירותיה, אבל טמא שנזר – לא, או דלמא לא שנא? ת"ש 'מי שנזר והוא בבית הקברות - אפילו היה שם שלשים יום אינו עולה לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה', קרבן טומאה הוא דלא מייתי - אבל גלוחי בעי! מה טעם קאמר, מה טעם אינו מביא קרבן טומאה? משום דלא בעי גלוחי. ת"ש 'אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא - אלא טמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין'; מאי לאו הא לתגלחת זה וזה שוין! לא, הא למלקות זה וזה שוין. אבל תגלחת מאי, זה מגלח וזה אינו מגלח, ליתנייה! תנא שביעי שלו וכל מילי. ת"ש 'אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולין לו מן המנין' ימי חלוטו מנין? ודין הוא, מה ימי טומאתו מגלח ומביא קרבן אף ימי חלוטו מגלח ומביא קרבן, ומה ימי טומאתו אין עולין לו מן המנין אף ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין? לא אם אמרת בימי טומאתו - שכן מבטל בהן את הקודמין, לפיכך אין עולין לו מן המנין, תאמר בימי חלוטו שאינו מבטל את הקודמין - לפיכך עולין לו מן המנין? אמרת, ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת אין עולין לו מן המנין - ימי חלוטו שאין ראוי לתגלחת לא כ"ש שאין עולין לו מן המנין'; מאי לאו תגלחת טומאה? לא, תגלחת טהרה. הכי נמי מסתברא,