מסכת קידושין דף טו - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 15]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257464 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257382 קידושין דף טו להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ואידך, ההיא לגזירה שוה הוא דאתא, דתניא 'רבי אליעזר אומר, מנין לרציעה שהיא באזן ימנית? נאמר כאן 'אזן' ונאמר להלן (ויקרא יד יד) 'אזן' - מה להלן ימין אף כאן ימין'. ואידך, א"כ לימא קרא 'אזן', מאי 'אזנו'? ואידך, ההוא מיבעי ליה 'אזנו' - ולא אזנה. ואידך, נפקא לה (שמות כא ה) מ'ואם יאמר העבד', 'העבד' - ולא אמה. ואידך, מיבעי ליה עד שיאמר כשהוא עבד. ואידך, מ'עבד' 'העבד' נפקא. ואידך, 'עבד' 'העבד' לא דריש. מ"ט דתנא קמא דאמר מוכר עצמו אין מעניקין לו? מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד (דברים טו יד) 'הענק תעניק לו', 'לו' - ולא למוכר עצמו. ואידך, ההוא מיבעי ליה 'לו' ולא ליורשיו. יורשיו אמאי לא? 'שכיר' קרייה רחמנא, מה שכיר פעולתו ליורשיו אף האי פעולתו ליורשיו! אלא 'לו' ולא לבעל חובו, מדסבירא לן בעלמא כרבי נתן, דתניא 'א"ר נתן, מנין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו, מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה? ת"ל (במדבר ה ז) 'ונתן לאשר אשם לו' - אתא 'לו' לאפוקי. ואידך, בעלמא נמי לא סבירא לן כרבי נתן. מ"ט דת"ק דאמר מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית? מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד (שמות כא ד) 'אם אדוניו יתן לו אשה', 'לו' - ולא למוכר עצמו. ואידך, 'לו' בעל כרחו. ואידך, מ'כי משנה שכר שכיר' נפקא, דתניא, '(דברים טו יח) 'כי משנה שכר שכיר עבדך' - שכיר אינו עובד אלא ביום, עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה; וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה? והלא כבר נאמר (דברים טו טז) 'כי טוב לו עמך' - עמך במאכל עמך במשתה, וא"ר יצחק, מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית. ואידך, אי מהתם הוה אמינא ה"מ מדעתיה, אבל בע"כ - אימא לא, קמ"ל. אלא מאן תנא דלא יליף 'שכיר' 'שכיר'? האי תנא הוא, דתניא '(ויקרא כה מא) 'ושב אל משפחתו' וגו' - אמר ר"א בן יעקב, במה הכתוב מדבר? אי במוכר עצמו - הרי כבר אמור, אי בנרצע - הרי כבר אמור, הא אין הכתוב מדבר אלא במכרוהו ב"ד שתים ושלש שנים לפני היובל, שהיובל מוציאו'. ואי ס"ד יליף 'שכיר' 'שכיר', למה לי? נילף 'שכיר' 'שכיר'! אמר רב נחמן בר יצחק, לעולם יליף 'שכיר' 'שכיר', ואיצטריך, ס"ד אמינא מוכר עצמו הוא דלא עבד איסורא, אבל מכרוהו ב"ד דעבד איסורא - אימא ניקנסיה, קמ"ל. אמר מר, אי בנרצע הרי כבר אמור. מאי היא? דתניא '(ויקרא כה י) 'ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו' וגו' - במה הכתוב מדבר? אי במוכר עצמו - הרי כבר אמור, אי במכרוהו ב"ד - הרי כבר אמור, הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע שתים ושלש שנים לפני היובל, שהיובל מוציאו'. מאי משמע? אמר רבא בר שילא, אמר קרא, 'איש' - איזהו דבר שנוהג באיש ואין נוהג באשה? הוי אומר זו רציעה. ואיצטריך למיכתב מכרוהו בית דין ואיצטריך למיכתב נרצע, דאי אשמעינן מכרוהו ב"ד - משום דלא מטאי זמניה, אבל נרצע דמטאי זמניה - אימא ניקנסיה; ואי אשמעינן נרצע - משום דעבד ליה שש, אבל מכרוהו ב"ד דלא עבד ליה שש - אימא לא, צריכא. ואיצטריך למיכתב 'ושבתם' ואיצטריך למיכתב 'לעולם', דאי כתב רחמנא 'לעולם' - הוה אמינא לעולם ממש, כתב רחמנא 'ושבתם'; ואי כתב רחמנא 'ושבתם' - הוה אמינא ה"מ היכא דלא עבד שש, אבל היכא דעבד שש לא יהא סופו חמור מתחלתו, מה תחלתו שש אף סופו נמי שש, קמשמע לן 'לעולם' - לעולמו של יובל. אלא מאן תנא דלא יליף 'שכיר' 'שכיר'? רבי היא, דתניא, עמוד ב '(ויקרא כה נד) 'ואם לא יגאל באלה' - רבי אומר באלה הוא נגאל ואין נגאל בשש; שיכול והלא דין, הוא ומה מי שאינו נגאל באלה - נגאל בשש, זה שנגאל באלה - אינו דין שנגאל בשש? ת"ל 'באלה' - באלה הוא נגאל ואין נגאל בשש', ואי סלקא דעתך יליף 'שכיר' 'שכיר' - אמאי קאמר 'ומה מי שאינו נגאל באלה? נילף 'שכיר' 'שכיר'! אמר רב נחמן בר יצחק, לעולם יליף 'שכיר' 'שכיר', ושאני הכא דאמר קרא (ויקרא כה) 'יגאלנו' - לזה ולא לאחר. ומאן תנא דפליג עליה דרבי? ר' יוסי הגלילי ור"ע, דתניא, '(ויקרא כה נד) 'לא יגאל באלה' - ר' יוסי הגלילי אומר, באלה לשחרור בשאר כל אדם לשעבוד; ר"ע אומר, באלה לשעבוד בשאר כל אדם לשחרור'. מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי? אמר קרא 'אם לא יגאל באלה' אלא באחר, 'ויצא בשנת היובל'. ור"ע אומר, אם לא יגאל אלא באלה 'ויצא בשנת היובל'. ור' יוסי הגלילי, מידי 'אלא באלה' כתיב? אלא בהאי קרא קמיפלגי, (ויקרא כה מט) 'או דודו או בן דודו יגאלנו' - זה גאולת קרובים, 'או השיגה ידו' - זה גאולת עצמו, 'ונגאל' - זו גאולת אחרים. ר' יוסי הגלילי סבר מקרא נדרש לפניו, שדי גאולת קרובים אגאולת עצמו - מה גאולת עצמו לשחרור אף גאולת קרובים לשחרור, ור"ע סבר מקרא נדרש לאחריו, שדי גאולת אחרים אגאולת עצמו - מה גאולת עצמו לשחרור אף גאולת אחרים לשחרור. אי הכי, 'באלה' למה לי? אי לאו 'באלה' ה"א מקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו והכל לשחרור. אי הכי הדר קושיא לדוכתיה! אלא בסברא קמיפלגי, רבי יוסי הגלילי סבר מסתברא גאולת אחרים לשיעבוד - דאי אמרת לשחרור הוו מימנעי ולא פרקי ליה, ור"ע סבר מסתברא גאולת קרובים לשיעבוד - דאי אמרת לשחרור כל יומא ויומא אזל ומזבין נפשיה. א"ר חייא בר אבא, א"ר יוחנן, זו דברי רבי יוסי הגלילי ור"ע, אבל חכ"א הכל לשחרור. מאן חכמים? רבי היא, דמפיק ליה להאי 'באלה' לדרשה אחרינא, ומקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו. ורבי, האי (ויקרא כה נד) 'ויצא בשנת היובל' מאי עביד ליה? מיבעי ליה לכדתניא, ''ויצא בשנת היובל' -