מסכת קידושין דף עא - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 71]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257520 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257439 קידושין דף עא להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א מטהר שבטים - שבטו של לוי מטהר תחילה, שנא' (מלאכי ג ג) 'וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לי"י מגישי מנחה בצדקה'. אמר רבי יהושע בן לוי, כסף מטהר ממזרים, שנאמר 'וישב מצרף ומטהר כסף'. מאי 'מגישי מנחה בצדקה'? א"ר יצחק, צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה: גופא, אמר רב יהודה, אמר שמואל, כל ארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל: בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל. אמר להן, קוצים אתם משימים לי בין עיני! רצונכם יטפל עמכם ר' חנינא בר חמא? נטפל עמהם ר' חנינא בר חמא. אמר להם, כך מקובלני מר' ישמעאל בר' יוסי שאמר משום אביו, כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל. בימי רבי פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל. אמר להם לעבדיו, כשאני אומר שני דברים בבית המדרש - טלוני בעריסה ורוצו! כי עייל, אמר להם אין שחיטה לעוף מן התורה. אדיתבי וקמעייני בה, אמר להו כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל. נטלוהו בעריסה ורצו, רצו אחריו ולא הגיעוהו, ישבו ובדקו עד שהגיעו לסכנה ופירשו. א"ר יוחנן, היכלא, בידינו היא! אבל מה אעשה שהרי גדולי הדור נטמעו בה? סבר לה כר' יצחק, דאמר ר' יצחק, משפחה שנטמעה – נטמעה. אמר אביי, אף אנן נמי תנינא 'משפחת בית הצריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע, עוד אחרת היתה וקירבה בן ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב'; כגון אלו – דידעין, אבל משפחה שנטמעה – נטמעה. תאנא, 'עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה, אבל חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע'. אמר רב נחמן בר יצחק, מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, כדתניא 'הריני נזיר אם לא אגלה משפחות - יהיה נזיר ולא יגלה משפחות'. אמר רבה בר בר חנה, אמר ר' יוחנן, שם בן ארבע אותיות - חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע. אמר רב נחמן בר יצחק, מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, דכתיב (שמות ג טו) 'זה שמי לעולם' – 'לעלם' כתיב. רבא סבר למידרשיה בפירקא. א"ל ההוא סבא, 'לעלם' כתיב. רבי אבינא רמי, כתיב (שמות ג טו) 'זה שמי', וכתיב (שמות ג טו) 'זה זכרי'! אמר הקב"ה, לא כשאני נכתב אני נקרא - נכתב אני ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת. ת"ר, בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם, משרבו הפריצים היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים. תניא, 'אמר רבי טרפון, פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן, והטיתי אזני אצל כהן גדול, ושמעתי שהבליע שם בנעימת אחיו הכהנים'. אמר רב יהודה, אמר רב, שם בן ארבעים ושתים אותיות - אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו, וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה - אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא'. אמר שמואל משמיה דסבא, בבל בחזקת כשרה עומדת עד שיודע לך במה נפסלה, שאר ארצות בחזקת פסול הן עומדות עד שיודע לך במה נכשרה, ארץ ישראל - מוחזק לפסול פסול מוחזק לכשר כשר. הא גופא קשיא, אמרת מוחזק לפסול פסול – הא סתמא כשר, והדר תני מוחזק לכשר כשר – הא סתמא פסול! אמר רב הונא בר תחליפא משמיה דרב, לא קשיא, עמוד ב כאן להשיאו אשה, כאן להוציא אשה מידו. אמר רב יוסף, כל שסיחתו בבבל משיאין לו אשה. והאידנא דאיכא רמאי – חיישינן. זעירי הוה קא מישתמיט מיניה דר' יוחנן דהוה אמר ליה נסיב ברתי. יומא חד הוו קאזלי באורחא, מטו לעורקמא דמיא, ארכביה לר' יוחנן אכתפיה וקא מעבר ליה. א"ל, אורייתן כשרה, בנתין לא כשרן? מאי דעתיך, אילימא מדתנן 'עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי' - אטו כהני לויי וישראלי כולהו סליקו? כי היכי דאישתיור מהני - אישתיור נמי מהני! אישתמיטתיה הא דאמר ר"א, לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקייה ועלה. עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה, חזייה לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב. א"ל, מאי טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה? א"ל, מי ידענא מהיכא אנסיב? אמר ליה, אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן? דילמא מהנך דכתיב (איכה ה יא) 'נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה'? וכי תימא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר - ודילמא מהנך דכתיב בהו (עמוס ו ד) 'השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערסותם', ואמר רבי יוסי בר' חנינא אלו בני אדם המשתינים מים בפני מטותיהם ערומים, ומגדף בה ר' אבהו א"ה היינו דכתיב (עמוס ו ז) 'לכן עתה יגלו בראש גולים' - משום דמשתינים מים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים? אלא אמר ר' אבהו אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ומדביקין מטותיהם זו בזו ומחליפין נשותיהם זה לזה ומסריחים ערסותם בשכבת זרע שאינה שלהם! אמר ליה, היכי נעביד? אמר ליה, זיל בתר שתיקותא, כי האי דבדקי בני מערבא, כי מינצו בי תרי בהדי הדדי - חזו הי מנייהו דקדים ושתיק אמרי האי מיוחס טפי. אמר רב, שתיקותיה דבבל היינו יחוסא. איני? והא איקלע רב (לבי בר שפי חלא) ובדק בהו, מאי לאו ביחסותא? לא, בשתיקותא; הכי קאמר להו - בדוקו אי שתקי אי לא שתקי. אמר רב יהודה, אמר רב, אם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה - שמץ פסול יש באחד מהן ואין מניחין אותו לידבק אחד בחבירו. אמר ר' יהושע בן לוי, אם ראית שתי משפחות המתגרות זו בזו - שמץ פסול יש באחת מהן ואין מניחין אותה לידבק בחברתה. א"ר פפא סבא משמיה דרב, בבל – בריאה, מישון – מיתה, מדי – חולה, עילם – גוססת; [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]