מסכת גיטין דף ס - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [gitin 60]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252424 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252512 גיטין דף ס להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א מי קוראין? לא הוה בידיה. אתא ושייליה לרבי יצחק נפחא, א"ל, אחריהן קוראין ת"ח הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור, ואחריהן בני ת"ח שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם. שלחו ליה בני גליל לר' חלבו, מהו לקרות בחומשים בבהכ"נ בציבור? לא הוה בידיה. אתא שייליה לר' יצחק נפחא, לא הוה בידיה. אתא שאיל בי מדרשא, ופשטוה מהא דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו. ולא היא, התם מחסר במילתיה, הכא לא מחסר במילתיה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו, אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור. ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו, האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת, מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב. מר בר רב אשי אמר, לטלטולי נמי אסור, מ"ט? דהא לא חזי למיקרי ביה. ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה, דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא; והא לא ניתן ליכתב? אלא כיון דלא אפשר (תהילים קיט קכו) 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', ה"נ כיון דלא אפשר 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. בעא מיניה אביי מרבה, מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה? תיבעי למאן דאמר תורה מגילה מגילה ניתנה, תיבעי למאן דאמר תורה חתומה ניתנה. תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה - כיון דמגילה מגילה ניתנה כותבין, או דילמא כיון דאידבק אידבק? תיבעי למ"ד תורה חתומה ניתנה - כיון דחתומה ניתנה אין כותבין, או דילמא כיון דלא אפשר כתבינן? א"ל, אין כותבין. ומה טעם? לפי שאין כותבין. איתיביה 'אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה'? א"ר שמעון בן לקיש משום ר' ינאי, באל"ף בי"ת. איתיביה 'כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא'? אימא 'כמה שכתוב בטבלא'. איתיביה, 'כשהוא כותב רואה בטבלא וכותב מה שכתוב בטבלא, מה הוא כתוב בטבלא? (במדבר ה יט) 'אם שכב' 'אם לא שכב''? הכא במאי עסקינן? בסירוגין. כתנאי, 'אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים – מותר. ר' יהודה אומר, בבראשית עד דור המבול, בתורת כהנים עד 'ויהי ביום השמיני''. א"ר יוחנן משום רבי בנאה, תורה מגילה מגילה ניתנה, שנא' (תהילים מ ח) 'אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי'. ר"ש בן לקיש אומר, תורה חתומה ניתנה, שנאמר (דברים לא כו) 'לקוח את ספר התורה הזאת'. ואידך נמי, הכתיב 'לקוח'? ההוא לבתר דאידבק. ואידך נמי, הכתיב 'במגילת ספר כתוב עלי'? ההוא דכל התורה כולה איקרי מגילה, דכתיב (זכריה ה ב) 'ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה'. אי נמי, לכדרבי לוי, דאמר רבי לוי, שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן, פרשת כהנים ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת אחרי מות עמוד ב ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה. א"ר אלעזר, תורה - רוב בכתב ומיעוט על פה, שנא' (הושע ח יב) 'אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו'. ור' יוחנן אמר, רוב על פה ומיעוט בכתב, שנא' (שמות לד כז) 'כי על פי הדברים האלה'. ואידך נמי, הכתיב 'אכתוב לו רובי תורתי'? ההוא אתמוהי קא מתמה - אכתוב לו רובי תורתי? הלא כמו זר נחשבו! ואידך נמי, הכתיב 'כי על פי הדברים האלה'? ההוא משום דתקיפי למיגמרינהו. דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב (שמות לד כז) 'כתוב לך את הדברים האלה', וכתיב (שמות לד כז) 'כי ע"פ הדברים האלה', הא כיצד? דברים שבכתב - אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה - אי אתה רשאי לאומרן בכתב. דבי רבי ישמעאל תנא, 'אלה' - אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות. א"ר יוחנן, לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר (שמות לד כז) 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל': מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום: מאי טעמא? אילימא משום כבוד, והא ההוא שיפורא דהוה מעיקרא בי רב יהודה ולבסוף בי רבה ולבסוף בי רב יוסף ולבסוף בי אביי ולבסוף בי רבא? אלא משום חשדא: בור שהוא קרוב לאמה וכו': איתמר, בני נהרא, רב אמר תתאי שתו מיא ברישא, ושמואל אמר עילאי שתו מיא ברישא. בדמיזל כולי עלמא לא פליגי; כי פליגי במיסכר ואשקויי, שמואל אמר עילאי שתו מיא ברישא - דאמרי אנן מקרבינן טפי, ורב אמר תתאי שתו מיא ברישא - דאמרי נהרא כפשטיה ליזיל. תנן 'בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום'? תרגמה שמואל אליבא דרב, באמה המתהלכת ע"פ בורו. אי הכי מאי למימרא? מהו דתימא מצי אמרי ליה סכר מיסכר ואשקי בהינדזא, קמ"ל. אמר רב הונא בר תחליפא, השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר - כל דאלים גבר. רב שימי בר אשי אתא לקמיה דאביי, אמר ליה, לותבן מר בעידנא! אמר ליה, אית לי עידנא לדידי. ולותבן מר בליליא? א"ל, אית לי מיא לאשקויי! א"ל, אנא משקינא ליה למר מיא ביממא, ולותבן מר בליליא. א"ל, לחיי. אזל לעילאי, אמר להו - תתאי שתו מיא ברישא. אזל לתתאי, אמר להו - עילאי שתו מיא ברישא. אדהכי סכר מיסכר ואשקי. כי אתא לקמיה דאביי, אמר ליה, כבי תרי עבדת לי? ולא טעמינהו אביי לפירי דההיא שתא. הנהו בני בי חרמך דאזול כרו ברישא דשנוותא ואהדרוה ושדיוה בשילהי נהרא. אתו עילאי לקמיה דאביי, אמרו ליה, קא מתקיל לנהרין! אמר להו, כרו בהדייהו טפי פורתא. אמרו ליה, קא יבשי פירין! אמר להו, זילו סליקו נפשייכו מהתם: מצודות חיה ועופות ודגי' יש בהן וכו': באוזלי ואוהרי