מסכת בבא מציעא דף יד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava metsia 14]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=269966 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=270083 בבא מציעא דף יד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א חדא הוא, דחד טעם הוא, דמשום דקאמר רבי אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה הוא מתרץ הכי! תיובתא דשמואל בתרתי, חדא כרבי אלעזר דהא מוקי מתניתין בשאין חייב מודה, וחדא דאמר שמואל מצא שטר הקנאה בשוק יחזיר לבעלים ולא חיישינן לפרעון, תיובתא, דקתני הכא 'אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה' - אלמא חיישינן לפרעון, וכל שכן הכא דלא מודה לוה דחיישינן לפרעון. אמר שמואל, מ"ט דרבנן? סברי אחריות טעות סופר הוא. א"ל רבא בר איתי לרב אידי בר אבין, ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל שבח שפר ושעבוד צריך לימלך, לימא מאן דאמר הא - לא אמר הא? לא קשיא, כאן בשטר הלואה - דלא יהיב אינש זוזי בכדי, כאן במקח וממכר - דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה. כי ההיא דאבוה בר איהי זבין עליתא מאחתיה, אתא בעל חוב טרפא מיניה, אתא לקמיה דמר שמואל, אמר ליה, כתבה לך אחריות? אמר ליה, לא. אמר ליה, אם כן זיל לשלמא! א"ל, והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא? א"ל, הני מילי בשטרי הלואה, אבל בשטרי מקח וממכר לא, דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה. אמר אביי, ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא בעל חוב דראובן וקא טריף ליה מיניה - דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדיה, ולא מצי א"ל לאו בעל דברים דידי את, דא"ל - דמפקת מיניה עלי דידי הדר. איכא דאמרי, אפי' שלא באחריות נמי, דא"ל - לא ניחא לי דליהוי לשמעון תרעומת עלי. ואמר אביי, ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין - עד שלא החזיק בה עמוד ב יכול לחזור בו, משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו, דא"ל - חייתא דקטרי סברת וקבלת. מאימתי הויא חזקה? מכי דייש אמצרי. ואיכא דאמרי, אפילו באחריות נמי, דאמר ליה - אחוי טרפך ואשלם לך. איתמר, המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו, רב אמר יש לו מעות ויש לו שבח, ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו. בעו מיניה מרב הונא, פירש לו את השבח מהו? טעמא דשמואל משום דלא פירש שבחא והכא הא פירש לה, או דלמא טעמיה דשמואל כיון דלית ליה קרקע מחזי כרבית? א"ל, אין ולאו, ורפיא בידיה. איתמר, אמר רב נחמן, אמר שמואל, מעות יש לו, שבח אין לו, אע"פ שפירש לו את השבח. מאי טעמא? כיון דקרקע אין לו - שכר מעותיו עומד ונוטל. איתיביה רבא לרב נחמן 'אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם', ממשעבדי הוא דלא מפקינן, הא מבני חורין מפקינן, וקתני מיהא 'לשבח קרקעות', מאי לאו בלוקח מגזלן? לא, בבעל חוב. אי בבעל חוב, אימא רישא 'אין מוציאין לאכילת פירות', ואי בבעל חוב - בעל חוב מי אית ליה פירי? והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח, שבח – אין, אבל פירות – לא! אלא פשיטא בגוזל ונגזל, ומדרישא בגוזל ונגזל - סיפא נמי בגוזל ונגזל! מידי אריא? הא כדאיתא והא כדאיתא. והא לא תני הכי – 'לשבח קרקעות כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו, כשהוא גובה - גובה את הקרן מנכסים משועבדים ושבח גובה מנכסים בני חורין', היכי דמי? אילימא כדקתני - גזלן ממאן גבי? אלא לאו כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה! א"ל, לאו תרוצי קא מתרצת? תריץ נמי בבעל חוב. ת"ש 'לאכילת פירות כיצד? הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו, כשהוא גובה - גובה את הקרן מנכסים משועבדים ופירות גובה מנכסים בני חורין', היכי דמי? אילימא כדקתני - גזלן ממאן גבי? אלא לאו כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה! אמר רבא, הכא במאי עסקינן? כגון שגזל שדה מחבירו [מלאה פירות, ואכל את הפירות וחפר בה בורות שיחין ומערות, בא נגזל לגבות קרן - גובה מנכסים משועבדים, בא נגזל לגבות פירות - גובה מנכסים בני חורין. רבה בר רב הונא אמר, כגון