מסכת בבא קמא דף לב - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 32]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263299 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263182 בבא קמא דף לב להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ואם עמד בעל קורה – חייב, ואם אמר לבעל חבית עמוד – פטור. היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון, נשברה חבית בקורה – חייב, ואם עמד בעל חבית – פטור, ואם אמר לבעל קורה עמוד – חייב. וכן זה בא בנרו וזה בפשתנו: גמ'. בעא מיניה רבה בר נתן מרב הונא, המזיק את אשתו בתשמיש המטה מהו? כיון דברשות קעביד - פטור, או דלמא איבעי ליה לעיוני? א"ל, תניתוה 'שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך'. אמר רבא, ק"ו, ומה יער שזה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס - נעשה כמי שנכנס לרשות חבירו וחייב, זה שלרשות חבירו נכנס לא כל שכן? אלא הא קתני 'שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך'? התם תרוייהו כהדדי נינהו, הכא איהו קעביד מעשה והיא לא. והכתיב (ויקרא יח כט) 'ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם'? הנאה לתרוייהו אית להו, איהו מעשה הוא דקעביד: היה בעל קורה ראשון כו': אמר ריש לקיש, שתי פרות ברה"ר אחת רבוצה ואחת מהלכת, בעטה מהלכת ברבוצה – פטורה, רבוצה במהלכת – חייבת. לימא מסייע ליה, 'היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה – פטור, ואם עמד בעל קורה – חייב'; והא הכא דכרבוצה במהלכת דמי, וקתני חייב! ותסברא, הא סייעי בעיא? לא מסתייא דלא מסייעי אלא מקשה נמי קשיא! טעמא דבעטה, הא הוזקה ממילא – פטור, והא מתני' דממילא וקתני חייב? מתני' דפסקה לאורחא כשלדא, הכא כגון דרבעה בחד גיסא; איבעי לה לסגויי באידך גיסא. אלא סיפא דמתני' מסייע ליה לר"ל, דקתני 'היה בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון, נשברה חבית בקורה – חייב, ואם עמד בעל חבית – פטור'; והא הכא דכמהלכת ברבוצה דמי וקתני פטור! מתני' דכי אורחיה קא מסגי, הכא א"ל - נהי דאית לך רשות לסגויי עלי, לבעוטי בי לית לך רשותא!: מתני'. שנים שהיו מהלכין ברה"ר, אחד רץ ואחד מהלך, או שהיו שניהם רצין, והזיקו זה את זה - שניהם פטורין: גמ'. מתני' דלא כאיסי בן יהודה, דתניא 'איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משונה, ומודה איסי בע"ש בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות'. א"ר יוחנן, הלכה כאיסי בן יהודה. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה, ותנן 'אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין – פטורין'? מתני' בע"ש בין השמשות. ממאי? מדקתני 'או שהיו שניהם רצין פטורין', הא תו ל"ל? השתא אחד רץ ואחד מהלך פטור, שניהם רצין מבעיא? אלא הכי קאמר, אחד רץ ואחד מהלך – פטור, בד"א? בע"ש בין השמשות, אבל בחול - אחד רץ ואחד מהלך חייב, שניהם רצין - אפי' בחול פטורין. אמר מר, 'ומודה איסי בע"ש בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות'. בע"ש מאי ברשות איכא? כדר' חנינא, דאמר ר' חנינא, עמוד ב 'בואו ונצא לקראת כלה מלכתא', ואמרי לה 'לקראת שבת כלה מלכתא'. רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר 'בואי כלה בואי כלה': מתני'. המבקע ברה"ר והזיק ברה"י, ברה"י והזיק ברה"ר, ברה"י והזיק ברה"י אחר - חייב: גמ'. וצריכא, דאי תנא המבקע ברה"י והזיק ברה"ר - משום דשכיחי רבים, אבל מרה"ר לרה"י דלא שכיחי רבים - אימא לא; ואי תנא מרה"ר לרה"י - משום דמעיקרא שלא ברשות עביד, אבל מרשות היחיד לרה"ר דברשות עביד - אימא לא; ואי תנא הנך תרתי - הא משום דשכיחי רבים והא משום דשלא ברשות, אבל מרה"י לרה"י אחר דלא שכיחי רבים ומעיקרא ברשות - אימא לא, צריכא: ת"ר, הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה בקעת וטפחה על פניו ומת – פטור, ואם נכנס ברשות – חייב. מאי חייב? א"ר יוסי בר חנינא, חייב בד' דברים ופטור מגלות, לפי שאין דומה ליער; יער - זה לרשותו נכנס וזה לרשותו נכנס, זה לרשות חבירו נכנס. אמר רבא, ק"ו, ומה יער זה לדעתו נכנס וזה לדעתו נכנס - נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו וגולה, זה שלדעת חבירו נכנס לא כל שכן? אלא אמר רבא, מאי פטור מגלות? דלא סגי ליה בגלות, והיינו טעמא דרבי יוסי בר חנינא - משום דהוי ליה שוגג קרוב למזיד. מתיב רבא 'הוסיף לו רצועה אחת ומת - הרי זה גולה על ידו', והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא, דאיבעי אסוקי אדעתיה דמייתי אינשי בחדא רצועה, וקתני 'הרי זה גולה'? אמר רב שימי מנהרדעא, דטעי במנינא. טפח ליה רבא בסנדליה, אמר ליה, אטו הוא מני? והתניא 'גדול שבדיינין קורא והשני מונה והשלישי אומר הכהו'! אלא אמר רב שימי מנהרדעא, דטעה דיינא גופיה. מיתיבי 'הזורק את האבן לרה"ר והרג - הרי זה גולה', והא הכא דשוגג קרוב למזיד הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה דברה"ר שכיחי אינשי, וקתני 'הרי זה גולה'? אמר רב שמואל בר יצחק, בסותר את כותלו. איבעי ליה עיוני! בסותר בלילה. בלילה נמי איבעי ליה עיוני! בסותר את כותלו ביום לאשפה. האי אשפה ה"ד - אי דשכיחי רבים מזיד הוא, ואי לא שכיחי רבים אנוס הוא! אמר רב פפא, [לא צריכא אלא] באשפה העשויה להפנות בלילה ואינה עשויה להפנות ביום, ואיכא דמיקרי ויתיב; מזיד לא הוי - דהא אינה עשויה להפנות ביום, אנוס נמי לא הוי - דהא איכא דמיקרי ויתיב. רב פפא משמיה דרבא מתני לה ארישא, 'הנכנס לחנותו של נגר שלא ברשות ונתזה לו בקעת וטפחה לו על פניו ומת – פטור', אמר רבי יוסי בר חנינא, חייב בארבעה דברים ופטור מגלות. מאן דמתני לה אסיפא - כ"ש ארישא, ומאן דמתני לה ארישא - אבל אסיפא כיון דברשות חייב גלות. ומי חייב גלות? והתניא 'הנכנס לחנותו של נפח ונתזה ניצוצות וטפחה לו על פניו ומת – פטור, ואפילו נכנס ברשות'! הכא במאי עסקינן? בשוליא דנפחי. שוליא דנפחי למקטלא קאי? כשרבו מסרהב בו לצאת ואינו יוצא. ומשום דרבו מסרהב בו לצאת למיקטליה קאי? כסבור יצא. אי הכי אחר נמי!