הרב אריה שפירא - מאמר החכמה לרמח"ל | ראש השנה - תשפה

סיכום שיעור ראשון – מאמר החכמה לרמח"ל (מבואר בנקודות) א. פתיחה והקדמה ייחודו של המאמר הרמח"ל לא חיבר ספר מסודר על ראש השנה. מה שיש בידינו: קטעי ביאור שלו לקטעים מתוך תפילת ראש השנה. לכן, הלומד חייב לשלב מקורות נוספים מכתביו (כגון דרך ה', קל"ח פתחי חכמה, אדיר במרום ועוד), כדי "לחבר את הענפים אל השורש". מטרת השיעור הראשון לברר את יסודות ההסתכלות של הרמח"ל על ראש השנה. להבין: מה פשר התוספות בנוסח התפילה? מהי המשמעות של "תיקון העולם"? להכין בסיס ללימוד הקטעים הבאים במאמר. ב. פתיחת המאמר – נוסח התפילה קטע הנלמד (בנוסח ספרדי): "ובכן תתקדש שמך ה' אלוקינו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל מלכות בית דוד משיחך, ועל מכון לשבתך, ועל כל מעשיך. ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה." ההבנה הראשונית התפילה מדברת על קידוש השם בעולם כולו. לא רק ישראל במרכז, אלא גם כל מעשי בראשית, כל העמים וכל הבריאה. ג. הטוב והרע בבריאה שני כוחות יסודיים – טוב ורע. במין האנושי: ישראל = הטוב, הפנימיות, נושאי השליחות האלוקית. אומות העולם = החיצוניות, קשורים לצד הרע, אך יש בהם אפשרות לתיקון. מהות התיקון כשהטוב שולט – העולם מתוקן. כשהרע מתפרץ – החיות האלוקית מוסתרת, ויש חורבן. דוגמאות היסטוריות חטא אדם הראשון – נתן כוח לרע. חטאי דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה – ניסיונות האומות לתקן שנכשלו. אברהם אבינו – התחלת הבריאה מחדש; מכאן נבחר עם ישראל. ד. מבטו הרחב של ראש השנה ראש השנה – לא יום פרטי לא רק יום שבו מבקשים בריאות, פרנסה ושלום. אלא יום של גילוי התוכנית האלוקית הכללית: ה' מלך על כל הארץ. התפילה מכוונת אותנו לא להיות עסוקים רק בצרכים האישיים. אלא להזדהות עם מהלך תיקון העולם כולו. לראות עצמנו כחלק מתוכנית אלוקית כוללת: תיקון הבריאה, גילוי הייחוד. ה. ישראל ואומות העולם היחס בין ישראל לאומות ישראל = הפנימיות, תכלית הבריאה. אומות העולם = החיצוניות, מתוקנות דרך הכנעה לישראל. צורות תיקון אפשריות לאומות כניעה וגררות – אומות העולם מקבלות על עצמן מרות ישראל (כגון בימות המשיח: "והלכו גויים לאורך"). חסידי אומות העולם – יחידים מתוך האומות המקבלים שבע מצוות בני נח לשם שמיים. כשהאומות מתפרצות הן מבקשות למשול ולשלוט בכוח עצמן. התוצאה: הפסד גם לישראל וגם להן עצמן. דוגמא: כל תקופות הגלות, כאשר האומות רדו בישראל – גם הן לא מצאו תיקון אמיתי. ו. השורש ההיסטורי – יעקב ועשו המאבק על הברכות (פרשת תולדות). יצחק רצה לתת לעשו ברכות של שליטה בעולם. רבקה ידעה שצריך לתת ליעקב. הברכות ניתנו ליעקב, אך נותר מקום לטענת עשו: "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני". ראש השנה – יום ההכרעה בכל שנה מחדש נידון: מי שולט בעולם – יעקב או עשו? ישראל צריכים להקדים בטענותיהם את אומות העולם. זה נעשה בכוח השופר ובכוח הייחוד האלוקי. ז. תפיסת הדין בראש השנה לא דין אישי בלבד נכון שכל אחד נידון על חייו, פרנסתו ובריאותו. אבל הדין האמיתי הוא על הנהגת העולם כולו. התביעה על ישראל האם עם ישראל ממלאים את תפקידם כנושאי האמונה? האם הם מייצגים את הפנימיות מול החיצוניות? השלכה אישית ממילא, גורלו של היחיד נבחן בתוך ההקשר של כלל ישראל. כל אדם נשפט לפי מקומו במערכת הגדולה של גילוי מלכות ה'. ח. כוחו של השופר מהות השופר לא רק זכרון לעקדת יצחק. אלא כלי שמכריז בעולם: "ה' אלוקים!" – קול פשוט, ראשוני, בלתי ניתן לסתירה. השופר כטענה במשפט הקול חודר לעולם העליון, לפני שמגיעים הקטרוגים של אומות העולם. בכך ישראל מקדימים את טענתם: העולם שייך למלך ישראל. קול השופר – חיבור לשורש הנשמה הוא נוגע בשורש הפנימי ביותר של הבריאה. לכן הוא מצליח להכריע את הדין לטובת גילוי הטוב. ט. ייחודו של עם ישראל ישראל כנציגי האלוקות בעולם כל בריאת העולם – בשביל ישראל ובשביל התורה. ישראל הם "לב העולם" – כמו הלב שמזרים חיות לכל האיברים. כוחם של ישראל בתפילה כשישראל עומדים בראש השנה ומתפללים – הם מתפללים לא רק על עצמם, אלא על כל הבריאה. בכך הם ממלאים את ייעודם כנושאי התיקון. י. המשמעות המעשית לראש השנה איך לבוא לתפילה לא רק עם רשימת בקשות אישיות. אלא מתוך הזדהות עם מלכות ה' על כל העולם. מהי הכוונה הראויה לבקש: "ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך..." – שכל העולם יכיר במלכות ה'. לראות עצמנו כחלק מהחזון של תיקון הבריאה. תוצאה אישית ככל שאדם מתכוון יותר לכלל, כך גם דינו האישי יוצא לטובה. כי מי שמוסר את עצמו לכלל – גם דנים אותו כחלק מהכלל. יא. סיכום נקודות היסוד של השיעור ראש השנה – לא יום אישי בלבד, אלא יום של תיקון הבריאה כולה. העולם בנוי על מאבק מתמיד בין טוב לרע, פנימיות לחיצוניות. ישראל – נושאי הפנימיות, אומות העולם – החיצוניות, נגררים אחריהם. המאבק יעקב–עשו מתחדש בכל שנה בדין של ראש השנה. כוח השופר – ההכרזה הפשוטה והראשונית על מלכות ה'. התפילה – הזדהות עם תכנית ה' הכוללת, לא רק בקשה פרטית. מי שמתפלל מתוך מבט על הכלל – דינו הפרטי מתברר לטובה כחלק מהכלל.