מסכת מועד קטן דף כו - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224506 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224478 מועד קטן דף כו להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ואלו קרעין שאין מתאחין, הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו תורה, ועל נשיא ועל אב ב"ד ועל שמועות הרעות, ועל ברכת השם ועל ספר תורה שנשרף, ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים, וקורע על מקדש ומוסיף על ירושלים. אביו ואמו ורבו שלימדו תורה, מנלן? דכתיב (מלכים ב ב יב) 'ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'; 'אבי אבי' - זה אביו ואמו, 'רכב ישראל ופרשיו' - זה רבו שלימדו תורה. מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף, 'רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין'. ולא מתאחין, מנלן? דכתיב (מלכים ב ב יב) 'ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים'; ממשמע שנאמר 'ויקרעם', איני יודע שלשנים? אלא מלמד שקרועים ועומדים לשנים לעולם. אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן, אליהו חי הוא! אמר ליה, כיון דכתיב (מלכים ב ב יב) 'ולא ראהו עוד', לגבי דידיה כמת דמי. נשיא ואב בית דין ושמועות הרעות, מנלן? דכתיב (שמואל ב א יא) 'ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם, וגם כל האנשים אשר אתו, ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב, על שאול ועל יהונתן בנו ועל עם ה' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב'; שאול - זה נשיא, יהונתן - זה אב ב"ד, 'על עם ה' ועל בית ישראל' - אלו שמועות הרעות. א"ל רב בר שבא לרב כהנא, ואימא עד דהוו כולהו? א"ל, 'על' 'על' הפסיק הענין. ומי קרעינן אשמועות הרעות? והא אמרו ליה לשמואל, קטל שבור מלכא תריסר אלפי יהודאי במזיגת קסרי, ולא קרע? לא אמרו אלא ברוב צבור וכמעשה שהיה. ומי קטל שבור מלכא יהודאי? והא א"ל שבור מלכא לשמואל, תיתי לי דלא קטלי יהודי מעולם? התם אינהו גרמי לנפשייהו, דא"ר אמי, לקל יתירי דמזיגת קסרי, פקע שורא דלודקיא. על ברכת השם, מנלן? דכתיב (מלכים ב יח לז) 'ויבא אליקים בן חלקיה אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים'. ת"ר, אחד השומע, ואחד השומע מפי השומע, חייב לקרוע, והעדים אינן חייבין לקרוע, שכבר קרעו בשעה ששמעו. בשעה ששמעו מאי הוי? הא קא שמעי השתא! לא ס"ד, דכתיב (מלכים ב יט א) 'ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו'; המלך קרע, והם לא קרעו. ולא מתאחין, מנלן? אתיא 'קריעה' 'קריעה'. ספר תורה שנשרף, מנלן? דכתיב (ירמיה לו כג) 'ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה, ויקרעה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח' וגו'. מאי 'שלש דלתות וארבעה'? אמרו ליה ליהויקים, כתב ירמיה ספר קינות. אמר להו, מה כתיב ביה? (איכה א א) 'איכה ישבה בדד'. אמר להו, אנא מלכא! א"ל, (איכה א ב) 'בכה תבכה בלילה'. אנא מלכא! (איכה א ג) 'גלתה יהודה מעוני'. אנא מלכא! (איכה א ד) 'דרכי ציון אבלות' [חסר בסוף העמוד עקב מגבלות מקום] עמוד ב ובאיחוי אלכסנדרי. ת"ר, הקורע מתוך השלל, מתוך המלל, מתוך הלקט, מתוך הסולמות - לא יצא; מתוך האיחוי – יצא. אמר רב חסדא, ובאיחוי אלכסנדרי. ת"ר, רשאי להופכו למטה ולאחותו. ר' שמעון בן אלעזר אוסר לאחותו. וכשם שהמוכר אסור לאחותו, כך הלוקח אסור לאחותו, ולפיכך מוכר צריך להודיעו ללוקח. ת"ר, תחילת קריעה טפח, ותוספת שלש אצבעות, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, תחילת קריעה שלש אצבעות, ותוספת כל שהו. אמר עולא, הלכה כרבי מאיר בקריעה, והלכה כרבי יהודה בתוספת. תניא נמי הכי, 'רבי יוסי אומר, תחילת קריעה טפח, ותוספת כל שהו'. ת"ר, אמרו לו מת אביו וקרע, מת בנו והוסיף, תחתון מתאחה, עליון אינו מתאחה. מת בנו וקרע, מת אביו והוסיף, עליון מתאחה, תחתון אינו מתאחה. מת אביו, מת אמו, מת אחיו, מתה אחותו - קורע קרע אחד לכולן. רבי יהודה בן בתירה אומר, על כולן קרע אחד, על אביו ואמו קרע אחד, לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו. מאי טעמא? אמר רב נחמן בר יצחק, לפי שאינן בתוספת. אמר שמואל, הלכה כרבי יהודה בן בתירה. ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל, הלכה כדברי המיקל באבל? אבילות לחוד, קריעה לחוד. עד היכן קורע? עד טיבורו, ויש אומרים עד לבו. אע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (יואל ב יג) 'וקרעו לבבכם ואל בגדיכם'. הגיע לטיבורו, מרחיק שלש אצבעות וקורע. נתמלא מלפניו, מחזירו לאחוריו. נתמלא מלמעלה, הופכו מלמטה. והקורע מלמטה ומן הצדדין - לא יצא, אלא שכהן גדול פורם מלמטה. פליגו בה רב מתנה ומר עוקבא, ותרוייהו משמיה דאבוה דשמואל ולוי; חד אמר, כל שבעה – קורע, לאחר שבעה – מוסיף, וחד אמר, כל שלשים – קורע, לאחר שלשים – מוסיף. מתקיף לה רבי זירא, מאן דאמר כל שבעה קורע, אמאי? דלא ניתן לשוללו? אלא הא דאמר מר האשה שוללתו לאלתר, ה"נ? התם משום כבוד אשה הוא. מאן דאמר כל שלשים קורע, אמאי? דלא ניתן לאחותו? אלא לאביו ולאמו דלא ניתן לאחותו לעולם, ה"נ? התם משום כבוד אביו ואמו הוא. ת"ר, היוצא בבגד קרוע לפני המת, הרי זה גוזל את המתים ואת החיים. רשב"ג אומר, האומר לחבירו, השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שהוא חולה, והלך ומצאו שמת, קורע ומאחו, וכשיבא לביתו מחזיר לו חלוקו ונותן לו דמי קרעו. ואם לא הודיעו - הרי זה לא יגע בו. ת"ר, חולה שמת לו מת, אין מודיעין אותו שמת, שמא תטרף דעתו עליו. ואין מקרעין בפניו, ומשתקין את הנשים מפניו, ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש, וקורעין על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו. ואמר רב פפא, תנא באבל רבתי 'אבל לא יניח תינוק בתוך חיקו, מפני שמביאו לידי שחוק ונמצא מתגנה על הבריות': ואין מברין על מטות זקופות: ת"ר, ההולך לבית האבל, אם היה לבו גס בו - יברוהו על מטות כפויות, ואם לאו - יברוהו על מטות זקופות. רבא איתרע ביה מילתא; על לגביה אבא בר מרתא, דהוא אבא בר מניומי. רבא זקיף, אבא בר מרתא כפי. אמר, כמה לית ביה דעתא להאי צורבא מרבנן! תנו רבנן, ההולך ממקום למקום,