מסכת סוטה דף כט - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [sota 29]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249429 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249476 סוטה דף כט להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א שהרי עשה בה ספק זונה כזונה, תרומה נמי לא תיבעי קרא - שהרי עשה בה ספק זונה כזונה! אלא לר' עקיבא ארבעה קראי כתיבי - חד לבעל וחד לבועל וחד לכהונה וחד לתרומה, ורבי ישמעאל תלתא קראי כתיבי - חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומה, וכהונה אתיא בקל וחומר. ורבי ישמעאל, ממאי דאיצטריך קרא לתרומה, וכהונה אתיא בקל וחומר, דילמא כי אצטריך לכהונה, ותרומה שריא? אמר לך, מסתברא דומיא דבעל ובועל, מה בעל ובועל מחיים - אף תרומה נמי מחיים, לאפוקי כהונה דלאחר מיתה. ור"ע, דומיא דבעל ובועל לית ליה, ואי נמי אית ליה - מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא. אמר רב גידל, אמר רב, דבר שיש בו דעת לישאל ואין בו דעת לישאל מהאי קרא נפקא, (ויקרא ז יט) 'והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל' - ודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק טמא וספק טהור יאכל; אימא סיפא, (ויקרא ז יט) 'והבשר כל טהור יאכל בשר' - ודאי טהור הוא דיאכל בשר הא ספק טמא וספק טהור לא יאכל? אלא לאו שמע מינה, כאן שיש בו דעת לישאל, כאן שאין בו דעת לישאל. ואיצטריך דרב גידל אמר רב ואיצטריך למיגמר מסוטה, דאי מדרב - הוה אמינא בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים, איצטריך למיגמר מסוטה; ואי מסוטה - הוה אמינא עד דאיכא דעת נוגע ומגיע, צריכא: בו ביום דרש רבי עקיבא וכל כלי חרש כו': ומאחר דאין לו, למה טמא? אמר רב יהודה, אמר רב, מן התורה אין לו, מדין קל וחומר יש לו; ומה טבול יום שמותר בחולין - פוסל בתרומה, ככר שני שפסול בחולין - אינו דין שיעשה שלישי בתרומה? איכא למיפרך מה לטבול יום שכן אב הטומאה! תיתי עמוד ב מטבול יום דשרץ, מה לטבול יום דשרץ שכן במינו אב הטומאה! כלי חרש יוכיח, מה לכלי חרש שכן מטמא מאוירו! טבול יום יוכיח, וחוזר הדין, לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שמותרין בחולין ופוסלין בתרומה, כל שכן ככר שני שפוסל בחולין דפוסל בתרומה. ודור אחר פריך, מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור! ורבן יוחנן בן זכאי, צד חמור לא פריך. תניא, 'אמר רבי יוסי, מנין לרביעי בקודש שפסול? ודין הוא, מה מחוסר כיפורים שמותר בתרומה - פסול בקודש, שלישי שפסול בתרומה - אינו דין הוא שיעשה רביעי בקודש? ולמדנו שלישי לקודש מן התורה ורביעי מקל וחומר'. שלישי לקודש מן התורה, מנלן? דכתיב (ויקרא ז יט) 'והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל', מי לא עסקינן דנגע בשני ואמר רחמנא 'לא יאכל'? רביעי מקל וחומר, כדאמרן. אמר ר' יוחנן, טעם בריבי איני יודע מה הוא, שהרי תשובתו בצדו - אוכל הבא מחמת טבול יום יוכיח, שפסול בתרומה ואינו עושה רביעי בקודש, דתניא, 'אבא שאול אומר - טבול יום תחילה לקודש לטמא שנים ולפסול אחד, ר' מאיר אומר - מטמא אחד ופוסל אחד, וחכמים אומרים - כשם שפוסל אוכלי תרומה ומשקי תרומה כך פוסל אוכלי קודש ומשקי קודש'. מתקיף לה רב פפא, ממאי דר' יוסי כרבנן סבירא ליה? דילמא כאבא שאול ס"ל, דאמר לטמא שנים ולפסול אחד? אי סלקא דעתך כאבא שאול ס"ל, לייתיה לרביעי בקודש מאוכל שבא מחמת טבול יום, ומה אוכל הבא מחמת טבול יום, דטבול יום גופיה מותר בחולין, אמרת עושה רביעי בקודש, אוכל