עמית סגל מקריא לנשיא המדינה יצחק הרצוג קטע מספרו

לפני 7 שנים הייתי עד לאירוע מטורלל במיוחד על מסלול המראה קפוא בבסיס צבאי בפולין. הוא מצא את דרכו לספר, ולאחרונה הזכרתי אותו למי שפתר אותו, והיום הוא נשיא המדינה.
מנהיגות של לחיצות ידיים במקום כיפופי ידיים יכולה להניב הישגים לא מבוטלים. במו עיניי נוכחתי בכך במטוס מקולקל על אדמת פולין בקור של חמש־עשרה מעלות מתחת לאפס. מטוס ועליו כשישים חברי כנסת ועוד עשרות ניצולי שואה, עיתונאים ועסקנים המריא לאושוויץ ב־2014 לביקור זיכרון קצר. אחרי יממה מתישה התברר שהמנוע התקלקל, ונותר על המסלול הקפוא בשדה התעופה הצבאי בקראקוב. כשכבר הוזעק מטוס חדש, עשתה אחת הדיילות הפולניות טעות, ופתחה לרווחה את שתי הדלתות, הקדמית והאחורית. בן רגע נוצר באמצע המעבר פקק אנושי ענק, דו כיווני: אלה שמאחור ביקשו להגיע למושבם מקדימה, ואלה שמקדימה ביקשו להגיע למושבם מאחור.
במשך ארבעים וחמש דקות גדולי הביצועיסטים של מדינת ישראל, שרים עם דימוי של בולדוזר וח"כים שעשו קריירה מההבטחה "להזיז דברים", עמדו ולא הצליחו לפתור את הבעיה הפשוטה עד מאוד: להושיב מאתיים איש על מאתיים כיסאות אחרי לילה בלי שינה. את הבעיה פתר בסוף דווקא חבר הכנסת יצחק הרצוג, שעלה מאז לגדולות. בנחמדות וכישורי אנוש לא מצויים שידל את ההוא, ביקש מההיא, טפח על כתפיים ולחץ ידיים, והצליח לשחרר את הפקק. שנים מאז, כשבחדשות אמרו שהרצוג לא ממריא כי הוא נחמד מדי, נזכרתי בכל זאת להשאיר מקום לספק: הרי לעיני כולם התברר איך דווקא בזכות הנחמדות המריאו כולם לשחקים.
אשכול ושמיר הוכיחו שזה אפשרי גם במשרד ראש הממשלה: "אני מתפשר ומתפשר", המתיק פעם אשכול סוד, "עד שאני משיג את מה שאני רוצה".

הספר ״סיפורה של הפוליטיקה הישראלית״ - זמין לרכישה באתר: https://book.amitsegal.co.il/