מסכת חגיגה דף יח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226305 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226331 חגיגה דף יח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א לא ידענא כמה, קא משמע לן דרבי אלעזר א"ר אושעיא. וריש לקיש אמר, (שמות כג טז) 'וחג הקציר' - איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו? הוי אומר זה עצרת. אימת, אילימא ביו"ט, קצירה ביו"ט מי שרי? אלא לאו לתשלומין. א"ר יוחנן, אלא מעתה 'חג האסיף' - אי זהו חג שיש בו אסיפה, הוי אומר זה חג הסוכות; אימת, אילימא ביו"ט, מלאכה ביו"ט מי שרי? אלא בחולו של מועד, חולו של מועד מי שרי? אלא חג הבא בזמן אסיפה, הכא נמי חג הבא בזמן קצירה. מכלל דתרוייהו סבירא להו דחולו של מועד אסור בעשיית מלאכה; מנהני מילי? דתנו רבנן, (שמות כג טו) ''את חג המצות תשמור שבעת ימים' - לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, אינו צריך; קל וחומר, ומה ראשון ושביעי, שאין קדושה לפניהן ולאחריהן - אסור בעשיית מלאכה, חולו של מועד, שיש קדושה לפניהן ולאחריהן - אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה? ששת ימי בראשית יוכיחו, שיש קדושה לפניהן ולאחריהן, ומותרין בעשיית מלאכה? מה לששת ימי בראשית שאין בהן קרבן מוסף, תאמר בחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף. ראש חדש יוכיח, שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה? מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש, תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש; הואיל וקרוי מקרא קדש, דין הוא שאסור בעשיית מלאכה. תניא אידך. ''כל מלאכת עבודה לא תעשו' - לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה, דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר, אינו צריך; הרי הוא אומר 'אלה מועדי ה'' וגו' - במה הכתוב מדבר? אם בראשון, הרי כבר נאמר 'שבתון', אם בשביעי, הרי כבר נאמר 'שבתון', הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד, ללמדך שאסור בעשיית מלאכה. תניא אידך, (דברים טז ח) ''ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה''- מה שביעי עצור, אף ששת ימים עצורין. אי מה שביעי עצור בכל מלאכה, אף ששת ימים עצורין בכל מלאכה? ת"ל 'וביום השביעי עצרת', השביעי עצור בכל מלאכה, ואין ששה ימים עצורין בכל מלאכה. הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת: ומותרין בהספד ותענית שלא לקיים את דברי האומרין עצרת אחר השבת: (והאיתמר) מעשה ומת אלכסא בלוד, ונכנסו כל ישראל לסופדו, ולא הניחם רבי טרפון, מפני שיום טוב של עצרת היה. יו"ט ס"ד? אי ביום טוב מי קאתו? אלא אימא 'מפני שיום טבוח היה', לא קשיא, כאן ביו"ט שחל להיות אחר השבת, כאן ביום טוב שחל להיות בשבת: עמוד ב מתני'. נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה, ולקודש מטבילין, ולחטאת - אם נטמאו ידיו נטמא גופו. טבל לחולין, הוחזק לחולין - אסור למעשר. טבל למעשר, הוחזק למעשר - אסור לתרומה. טבל לתרומה, הוחזק לתרומה - אסור לקודש. טבל לקודש, הוחזק לקודש - אסור לחטאת. טבל לחמור - מותר לקל. טבל ולא הוחזק - כאילו לא טבל. בגדי עם הארץ מדרס לפרושין, בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש, בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה, והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת: גמ'. חולין ומעשר מי בעו נטילת ידים? ורמינהי, 'התרומה והביכורים - חייבין עליהן מיתה וחומש ואסור לזרים והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין נטילת ידים והערב שמש; הרי אלו בתרומה וביכורים מה שאין כן במעשר', וכל שכן בחולין, קשיא מעשר אמעשר, קשיא חולין אחולין? בשלמא מעשר אמעשר לא קשיא, הא ר' מאיר והא רבנן, דתנן, 'כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים - מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר לחולין ולמעשר, דברי רבי מאיר, וחכמים אוסרים במעשר', אלא חולין אחולין קשיא? לא קשיא, כאן באכילה, כאן בנגיעה. מתקיף לה רב שימי בר אשי, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר, אלא באכילה דמעשר, אבל בנגיעה דמעשר ובאכילה דחולין לא פליגי! אלא אידי ואידי באכילה, ולא קשיא, כאן באכילה דנהמא, כאן באכילה דפירי, דאמר רב נחמן, כל הנוטל ידיו לפירות - הרי זה מגסי הרוח. ת"ר, הנוטל ידיו, נתכוון - ידיו טהורות, לא נתכוון - ידיו טמאות. וכן המטביל ידיו, נתכוון - ידיו טהורות, לא נתכוון - ידיו טמאות. והתניא 'בין נתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות'? אמר רב נחמן, לא קשיא, כאן לחולין,