מסכת בבא קמא דף נג - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 53]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263320 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263203 בבא קמא דף נג להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א וזה וזה בבור. רב לטעמיה, דאמר רב, בור שחייבה עליו תורה - להבלו ולא לחבטו. ושמואל אמר, בבור בין מלפניו בין מלאחריו חייב. שמואל לטעמיה, דאמר להבלו וכל שכן לחבטו. אלא היכי דמי לאחריו מקול הכרייה דפטור? כגון דנתקל בבור ונפל לאחורי הבור חוץ לבור. איתיביה 'בבור בין לפניו בין לאחריו חייב', תיובתא דרב! אמר רב חסדא, מודה רב בבור ברשותו דחייב, משום דאמר ליה - ממה נפשך, אי בהבלא מית - הבלא דידך הוא, אי בחבטא מית - חבטא דידך הוא. רבה אמר, הכא במאי עסקינן? במתהפך, דנפל אאפיה ואתהפיך ונפל אגביה, דהבלא דאהני ביה - אהני ביה. רב יוסף אמר, הכא בנזקי בור בשור עסקינן, מאי ניהו? שהבאיש את מימיו, דלא שנא לפניו ולא שנא לאחריו – מיחייב. תני רב חנניה לסיועי לרב, ''ונפל' - עד שיפול דרך נפילה, מכאן אמרו נפל לפניו מקול הכרייה – חייב, לאחריו מקול הכרייה – פטור, וזה וזה בבור'. אמר מר 'נפל לפניו מקול הכרייה חייב'. ואמאי? נימא כורה גרם ליה? אמר רב שימי בר אשי, הא מני רבי נתן היא, דאמר בעל הבור הזיקא קא עביד, וכל היכא דלא אפשר לאשתלומי מהאי - משתלם מהאי, דתניא 'שור שדחף את חבירו לבור - בעל השור חייב בעל הבור פטור, רבי נתן אומר בעל השור משלם מחצה ובעל הבור משלם מחצה'. והתניא 'רבי נתן אומר בעל הבור משלם ג' חלקים ובעל השור רביע'? לא קשיא, הא בתם, הא במועד. ובתם מאי קסבר? אי קסבר האי כוליה הזיקא עבד והאי כוליה הזיקא עבד - האי משלם פלגא והאי משלם פלגא! ואי קסבר האי פלגא הזיקא עבד והאי פלגא הזיקא עבד - בעל הבור משלם פלגא ובעל השור רביע ואידך ריבעא מפסיד! אמר רבא, רבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא, לעולם קסבר האי כוליה הזיקא עבד והאי כוליה הזיקא עבד, ודקא קשיא לך - לשלם האי פלגא והאי פלגא? משום דאמר ליה בעל השור לבעל הבור - שותפותאי מאי אהניא לי? איבעית אימא, לעולם קסבר האי פלגא הזיקא עבד והאי פלגא הזיקא עבד, ודקא קשיא לך - בעל הבור משלם פלגא ובעל השור משלם רביע ואידך ריבעא נפסיד? משום דאמר ליה בעל השור לבעל הבור - אנא תוראי בבירך אשכחיתיה, את קטלתיה, מאי דאית לי לאשתלומי מהיאך – משתלמנא, מאי דלית לי לאשתלומי מהיאך - משתלמנא ממך: אמר רבא, הניח אבן ע"פ הבור ובא שור ונתקל בה ונפל בבור - באנו למחלוקת ר' נתן ורבנן. פשיטא! מהו דתימא התם הוא דאמר בעל הבור לבעל השור - אי לאו בירא דידי תורא דידך הוה קטיל ליה, אבל הכא מצי א"ל בעל אבן לבעל הבור - אי לאו בירא דידך אבנא דידי מאי הוה עבדא? אי הוה מיתקל בה הוה נפל וקאי, קמ"ל דאמר ליה - אי לאו אבן לא הוה נפיל לבירא. איתמר, עמוד ב שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו, (מאי ניהו? שור בכור דלא פריק ליה,) אביי אמר, משלם ח"נ. רבינא אמר, משלם רביע נזק. הא והא בתם, הא כרבנן והא כרבי נתן. איבעית אימא, הא והא כרבנן, הא בתם הא במועד. איכא דאמרי, אביי אמר, ח"נ. רבינא אמר, כוליה נזק. הא והא במועד, הא כרבנן והא כר' נתן. איבעית אימא, הא והא כרבי נתן, הא במועד והא בתם. אמר רבא, שור ואדם שדחפו לבור, לענין נזקין - כולן חייבין, לענין ארבעה דברים ודמי ולדות - אדם חייב ושור ובור פטור, לענין כופר ושלשים של עבד - שור חייב אדם ובור פטורים, לענין כלים ושור פסולי המוקדשין - אדם ושור חייבין ובור פטור. מאי טעמא? אמר קרא (שמות כא לד) 'והמת יהיה לו' - במי שהמת שלו, יצא זה שאין המת שלו. למימרא דפשיטא ליה לרבא, והא מיבעיא בעי ליה לרבא, דבעי רבא שור פסולי המוקדשין שנפל לבור מהו - האי 'והמת יהיה לו' במי שהמת שלו, יצא זה שאין המת שלו, או דילמא 'והמת יהיה לו' לבעלים מטפלין בנבילה הוא דאתא? בתר דבעיא הדר פשטה. אלא בעלים מטפלין בנבילה מנא ליה? נפקא ליה מן (שמות כא לו) 'והמת יהיה לו' דשור. מאי חזית ד'והמת יהיה לו' דשור מפקת ליה לבעלים מטפלין בנבילה, 'והמת יהיה לו' דבור מפקת ליה למי שהמת שלו, איפוך אנא? מסתברא פטור גבי בור, הואיל ופטר בו את הכלים. אדרבה, פטור גבי שור, שכן פטר בו חצי נזק! כוליה נזק מיהת לא אשכחן: נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו כו': מתניתין דלא כר' יהודה, דתניא 'ר"י מחייב על נזקי כלים בבור'. מאי טעמא דרבנן? דאמר קרא (שמות כא לג) 'ונפל שמה שור או חמור', 'שור' - ולא אדם, 'חמור' - ולא כלים. ורבי יהודה, 'או' - לרבות את הכלים. ורבנן,