מסכת יבמות דף קיד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228827 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228706 יבמות דף קיד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א דבר טלי וטליא וליטיילו התם, דאי משכחי להו מייתי להו. אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו. לימא מסייע ליה, 'לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם, אלא מניחו תולש מניחו זורק'? אמר אביי, תולש - בעציץ שאינו נקוב, זורק - בכרמלית דרבנן: ת"ש, 'עובד כוכבים שבא לכבות - אין אומרים לו כבה ואל תכבה, מפני שאין שביתתו עליהם; קטן הבא לכבות - אומרים לו אל תכבה, ששביתתו עליהם'? א"ר יוחנן, בעושה על דעת אביו. דכוותיה גבי עובד כוכבים, דעושה על דעת ישראל, מי שרי? עובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד. ת"ש, 'בן חבר שרגיל לילך אצל אבי אמו עם הארץ - אין חוששין שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים; מצא בידו פירות - אין זקוק לו'? אמר רבי יוחנן, בדמאי הקילו. אלא טעמא דדמאי, הא ודאי בעא לעשורי? והאמר ר' יוחנן בעושה על דעת אביו! אלא רבי יוחנן ספוקי מספקא ליה, קאי הכא מדחי, קאי הכא מדחי. ת"ש, 'בן חבר כהן שרגיל לילך אצל אבי אמו כהן עם הארץ - אין חוששין שמא יאכילנו תרומה טמאה; מצא בידו פירות - אין זקוק לו'? בתרומה דרבנן. תא שמע, 'יונק תינוק והולך מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ, ולא יאכילנו נבלות וטרפות שקצים ורמשים, ומכולן יונק מהם ואפילו בשבת, ובגדול אסור; אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב'; קתני מיהא 'אין חוששין ביונק שקץ'? התם משום סכנה. אי הכי גדול נמי? גדול בעי אומדנא. קטן נמי ליבעי אומדנא? אמר רב הונא בריה דרב יהושע, סתם תינוק מסוכן אצל חלב: אבא שאול אומר נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב: היכי דמי? אי דאיכא סכנה - אפילו בשבת נמי, ואי דליכא סכנה - אפילו ביום טוב אסור? לא צריכא דאיכא צערא, וקסבר מפרק כלאחר יד הוא; שבת דאיסור סקילה - גזרו רבנן, יו"ט דאיסור לאו - לא גזרו ביה רבנן. ת"ש, (ויקרא יא מב) ''לא תאכלום כי שקץ הם' - לא תאכילום; להזהיר הגדולים על הקטנים'; מאי לאו דאמר להו לא תאכלו? לא, דלא ליספו ליה בידים. תא שמע, (ויקרא יז יב) ''כל נפש מכם לא תאכל דם' - להזהיר הגדולים על הקטנים'; מאי לאו דאמרי להו לא תאכלו? לא, דלא ליספו להו בידים. ת"ש, (ויקרא כא א) ''אמור' 'ואמרת' - להזהיר גדולים על הקטנים'; מאי לאו דאמר להו לא תיטמו? לא, דלא ליטמו להו בידים. וצריכי, דאי אשמעינן שקצים - עמוד ב משום דאיסורן במשהו, אבל דם דעד דאיכא רביעית אימא לא; ואי אשמעינן דם - משום דאיכא כרת, אבל שרצים אימא לא; ואי אשמעינן הני תרתי - משום דאיסורן שוה בכל, אבל טומאה אימא לא; ואי אשמעינן טומאה - כהנים שאני משום דריבה בהן מצות יתרות, אבל הני אימא לא, צריכא. תא שמע, 'שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי אחיות פקחות, מת חרש בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה; מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל פקחת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם'; אמאי מוציא את אשתו בגט? תיתיב גביה, קטן אוכל נבלות הוא! משום איסורא דידה. תא שמע, 'שני אחין פקחין נשואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, מת פקח בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה; מת פקח בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה'; ואמאי מוציא את אשתו בגט? תיתיב גביה, קטן אוכל נבלות הוא! משום איסורא דידיה. אמר רבא, תא שמע, 'שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין לשתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת, מת חרש בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשתו; מת פקח בעל פקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם'; והא הכא דלאו איסורא דידה איכא ולאו איסורא דידיה איכא, וקתני 'מוציא את אשתו בגט'? אמר רב שמעיה, גזירה משום התרת יבמה לשוק: פרק חמש עשרה האשה שלום מתני'. האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, שלום בינו לבינה ושלום בעולם, ובאה ואמרה 'מת בעלי' – תנשא, 'מת בעלי' – תתייבם. שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם, קטטה בינו לבינה ושלום בעולם, ובאתה ואמרה 'מת בעלי' - אינה נאמנת. רבי יהודה אומר, לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין. אמרו לו, אחת זו ואחת זו תנשא: גמ'. תנא 'שלום בינו לבינה - משום דקבעי למיתני 'קטטה בינו לבינה', תנא 'שלום בעולם' - משום דקבעי למיתני 'מלחמה בעולם'. אמר רבא, מאי טעמא דמלחמה? משום דאמרה בדדמי; סלקא דעתא בכל הני דאיקטול הוא פליט? אם תימצא לומר כיון דשלום בינו לבינה, נטרא עד דחזיא, זימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסברא ודאי מת, ואיכא דעבד סמתרי וחיה. סבר רבא למימר, רעבון אינו כמלחמה, דלא אמרה בדדמי. הדר אמר רבא, רעבון הרי הוא כמלחמה. דההיא דאתת לקמיה דרבא, אמרה ליה, בעלי מת ברעב. אמר לה, שפיר עבדת דשיזבת נפשיך; ס"ד דבההוא פורתא דנפפיתא דשבקת ליה הוה חיי? אמרה ליה, מר נמי ידע דכי האי גוונא לא חיי. הדר אמר רבא, רעבון גריעה ממלחמה, דאילו מלחמה כי אמרה מת בעלי, במלחמה הוא דלא מהימנא, הא מת על מטתו מהימנא; ואילו גבי רעבון, עד דאמרה מת וקברתיו. מפולת הרי הוא כמלחמה, דאמרה בדדמי. שילוח נחשים ועקרבים, הרי הן כמלחמה, דאמרה בדדמי. דבר, אמרי לה הרי הוא כמלחמה, ואמרי לה אינו כמלחמה; אמרי לה הרי הוא כמלחמה - דאמרי בדדמי, ואמרי לה אינו כמלחמה - דסמכי אדאמרי אינשי 'שב שנין הוה מותנא ואינש בלא שני לא אזיל'. איבעיא להו, החזיקה היא מלחמה בעולם מהו? מי אמרינן מה לה לשקר,