מסכת תענית דף כט - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=220400 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=220370 תענית דף כט להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א 'אנת צבית לחרובי ביתא, ידך אשלימת ליה'. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, מנלן? דכתיב (שמות מ יז) 'ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן', ואמר מר, שנה ראשונה עשה משה את המשכן, שניה הקים משה את המשכן ושלח מרגלים, וכתיב (במדבר י יא) 'ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות', וכתיב (במדבר י לג) 'ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים', אמר רבי חמא בר חנינא, אותו היום סרו מאחרי ה', וכתיב (במדבר יא ד) 'והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל' וגו', וכתיב (במדבר יא כ) 'עד חדש ימים' וגו', דהוו להו עשרין ותרתין בסיון, וכתיב (במדבר יב טו) 'ותסגר מרים שבעת ימים', דהוו להו עשרין ותשעה בסיון, וכתיב (במדבר יג ב) 'שלח לך אנשים', ותניא, 'בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים', וכתיב (במדבר יג כה) 'וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום'. הני ארבעים יום נכי חד הוו? אמר אביי, תמוז דההיא שתא מלויי מליוה, דכתיב (איכה א טו) 'קרא עלי מועד לשבור בחורי', וכתיב (במדבר יד א) 'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא'. אמר רבה, אמר ר' יוחנן, (אותו היום ערב) תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה, אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני קובע לכם בכיה לדורות. חרב הבית בראשונה, דכתיב (מלכים ב כה ח) 'ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרוף את בית ה'' וגו', וכתיב (ירמיה נב יב) 'ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם' וגו', ותניא, 'אי אפשר לומר בשבעה, שהרי כבר נאמר בעשור, ואי אפשר לומר בעשור, שהרי כבר נאמר בשבעה, הא כיצד? בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני ותשיעי, סמוך לחשכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר (ירמיה ו ד) 'אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב''. והיינו דאמר רבי יוחנן, אלמלי הייתי באותו הדור, לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף. ורבנן? אתחלתא דפורענותא עדיפא. ובשניה מנלן? דתניא, 'מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב, אמרו, כשחרב בית המקדש בראשונה, אותו היום ערב תשעה באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתה של יהויריב היתה, והלוים היו אומרי' שירה ועומדין על דוכנם, ומה שירה היו אומרים? (תהילים צד כג) 'וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם', ולא הספיקו לומר 'יצמיתם ה' אלהינו', עד שבאו נכרים וכבשום; וכן בשניה'. נלכדה ביתר, גמרא. נחרשה העיר, תניא, 'כשחרב טורנוסרופוס הרשע את ההיכל, נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה. בא אדון אחד ועמד בבית המדרש ואמר, 'בעל החוטם מתבקש'! 'בעל החוטם מתבקש'! שמע רבן גמליאל, אזל טשא מינייהו. אזל לגביה בצנעא, א"ל, אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי? א"ל, הן. א"ל, אשתבע לי! אשתבע ליה. סליק לאיגרא, נפיל ומית, וגמירי, דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו, מבטלי לגזרתייהו. יצתה בת קול ואמרה, אדון זה מזומן לחיי העולם הבא. תנו רבנן, משחרב הבית בראשונה, נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידן, ועלו לגג ההיכל, ואמרו לפניו, רבונו של עולם! הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים, יהיו מפתחות מסורות לך! וזרקום כלפי מעלה, ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם, והם קפצו ונפלו לתוך האור. ועליהן קונן ישעיהו הנביא (ישעיה כב א) 'משא גיא חזיון, מה לך איפוא כי עלית כולך לגגות תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה, חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה'. אף בהקב"ה נאמר (ישעיה כב ה) 'מקרקר קיר ושוע אל ההר': משנכנס אב ממעטין בשמחה כו': אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. עמוד ב אמר רב פפא, הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי, לישתמיט מיניה באב, דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר, דבריא מזליה. (ירמיה כט יא) 'לתת לכם אחרית ותקוה', אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, אלו דקלים וכלי פשתן. (בראשית כז כז) 'ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'', אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, כריח שדה של תפוחים: שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס: אמר רב נחמן, לא שנו אלא לכבס וללבוש, אבל לכבס ולהניח מותר. ורב ששת אמר, אפילו לכבס ולהניח אסור. אמר רב ששת, תדע דבטלי קצרי דבי רב. מתיב רב המנונא, 'בחמישי מותרים מפני כבוד השבת'; למאי? אילימא לכבס וללבוש, מאי כבוד שבת איכא? אלא להניח, ובחמישי הוא דשרי, אבל השבת כולה אסור! לעולם לכבס וללבוש, וכשאין לו אלא חלוק אחד, דאמר רב אסי, א"ר יוחנן, מי שאין לו אלא חלוק אחד, מותר לכבסו בחולו של מועד. איתמר נמי, אמר רבי בנימין, אמר ר' אלעזר, לא שנו אלא לכבס וללבוש, אבל להניח מותר. מיתיבי, 'אסור לכבס לפני תשעה באב אפילו להניח לאחר תשעה באב, וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהן, וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ'? תיובתא. שלח רב יצחק בר גיורי משמיה דרבי יוחנן, אע"פ שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ, אבל אסור ללובשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה. אמר רב, לא שנו אלא לפניו, אבל לאחריו מותר. ושמואל אמר, אפילו לאחריו נמי אסור. מיתיבי, 'שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת; כיצד? חל להיות באחד בשבת - מותר לכבס כל השבת כולה, בשני בשלישי ברביעי ובחמישי - לפניו אסור לאחריו מותר, [חסר בסוף הדבר בגלל מגבלות מקום]